My damnLife

האם העובדה שאני במרחק סביר ממך, כ-5000 קילומטרים נותנת לך הרגשה של חופש ? כמובן.

אחרי ששמעתי מפיך הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה עלזה שאתה נאמן, שונא בוגדים .. קודם כל ולפני הכל בגדת בעצמך, בערכים שלך.

כשאני שם ואתה פה .. המערכת יחסים שלנו היא כמו פרח. כל עוד אתה מתפח אותו, שומר עליו, אוהב אותו - הוא מדהים את כולנו ביופי שלו, נותן לנו הרגשה טובה מרשה אושר ונעימות, אך ברגע שאתה עוזב אותו, שם אותו בצד לא איתו במאת האחוזים, הוא נובל ואיתו המדהימות והאושר שלו. האם אתה רוצה שככה גם מערכת היחסים שלנו תיראה ? קרה, חסרת צבע, מתה ?

הלכתי לפרח אחר, משם אין דרך חזרה, המערכת יחסים שלנו נבלה - ואיתה הזכרונות .. הריגושים .. הכל.

רק אחרי שאתה מאבד משהו אתה רואה מה היה לך, למדת את זה על בשרך. איבדת את (כמו שאתה מכנה) הדבר הכי טוב שקרה לך, והאדם היחיד שאתה יכול להאשים בזה זה את עצמך. ואולי גם אותה.

אני חושבת לעצמי 'ומה איתה ? מה היא הרגישה אחריי שהיא התנקמה בי ככה על כלום ? שמחה ? הצלחה ? או להפך, כעס וכאב ?', אני מגחחת קלות כשאני חושבת על האפשרות של מחשבות שליליות על המעשה מהצד שלה, הרי בכל זאת זאת היא. היא חיפשה את המשהו הזה להיתפס בו, את הלבנה הקטנה הזאת שאפשר להוציא בכדי להפיל את כל החומה, והנה היא מצאה אותה. אך בלי לשים לב היא משכה לבנה גם מהחומה של הבחור שהיא טענה שהיא אוהבת. אין לי מה לומר לה או עלייה, אני רואה אותה מדיי פעם, חיוך שטני ומשועשע עולה לי בכל פעם שאני רואה את הצער המוסווה בעיניה כשהיא מסתכלת עליי בזמן שאני 'דופקת' לה מבט מאוכזב וכאוב, והולכת משם.

חשבתי שהתגברתי עלזה, שאוכל לכתוב זאת בלי דמעות מיותרות וחסרות כל טעם, אך שוב הדהמתי את עצמי בחוסר ההתאפקות והחולשה האופייניים שלי, והדמעות זלגו מעצמן, אבל יש להן סיבה מאוד ברורה, אלו לא רק דמעות כאב .. אך גם דמעות של שמחה וגאווה. אני יכולה להגיד לעצמי 'מתוקה, את עברת את הדבר הקשה הזה, שנראה בזמנו כמו סוף העולם. עברת את זה כמו גיבורה בלי אף אחד שיוכל פיזית לבוא ולתת לך חיבוק, ועל זה מגיע לך את הפרס הכי גדול שיכולת לבקש - חוזק.'

וכיום ? כיום אני והוא מדברים, לא משהו רציני. מה שכן, אני הבנתי שלהתגבר עליו זה דבר קשה - בין כה וכה הפינה הזאת בלב שלי, הפינה הזאת שהוא חרט בה את שמו והחביא שם את כל הזכרונות שלנו, הפינה הזאת תישאר שלו לנצח. הוא - האהבה הראשונה שלי.