ההורים שלי נסעו שבוע שעבר לאילת לארבעה ימים והיינו רק אחותי ואני בבית, היה משחרר למרות שהייתי אמורה ללמוד לבגרות בהסטוריה (לא קרה)..
היום, עברתי לאמא שלי על ההודעות בפלא כדי לדעת מה אני יכולה למחוק כי זה משגע אותי כשיש מלא ג'אנק בפלאפון ופתאום אני מגלה הודעה מאחותי שאמרה "שובל לא למדה בכלל לבגרות...רק שתדעו"
זה היה נורא לקרוא את ההודעה הזאת..כי ההורים שלי, במיוחד אמא שלי, חונקים אותי בצורה שלא תתואר..כמובן מתוך דאגה..אבל אני לא מסוגלת לנשום..זה מתסכל..בגלל זה שמחתי כשהם נסעו..הרגשתי מן תחושת הקלה נשגבת ולראות תהודעה הזאת..לגלות שאפילו כשהם לא פה הם מציבים לי מרגלת- אחותי, הרגשתי מחוללת (דרמה קווין או משבאלכם, אבל ככה הרגשתי), כאילו העיינים לא מוסרות ממני לרגע..כאילו אין לי מרחב פרטי..
אחרי מלא זמן שלא בכיתי אני מרגישה שבא לי לבכות..אבל לא.
(יום שני אני מסיימת כיתה י"א אבל משום מה אני לא מרגישה את ככה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
