11:47

   עוד חמש שעות הורי יעמיסו אותי ואת כל חפצי, אחי ואחיותיי על המונית של אמא (הידועה בתור המכונית הסגולה והחצילית. מלשון 'חציל'). אנחנו ניסע לאילת. בשביל הרבה מאד אנשים נסיעה לאילת הינו משהו קבוע וטיפוסי שמתרחש כל שנה או שנתיים. לא במשפחתנו, מעולם לא הייתי באילת. ואם המצב היה תלוי לגמרי באמי, יתכן ולא הייתי מבקרת באילת עד בגרותי (שזה, על-פי אמי היקרה, יקרה רק בעוד כשמונים שנים לפחות). אך אבי מיהר לטפל במצב העגום ובזכות איזה כנס קטן שיש לו בעבודה, אנחנו נוסעים להתכנס לנו אי שם בדרום.

   כמו כל משפחה טיפוסית אנחנו מתכננים לפשוט על הרפת של קיבוץ יטבתה ולשתות שוקו כאילו בחיים לא טעמנו את אותו השוקו בדיוק בסופר של אבי.

התמונה להמחשה בלבד.

   קבלתי רשימה מאבא, תיק כחול-גדול והוראה ברורה: אני צריכה לאסוף את כל דבריי ולשימם בתיק הגדול שנדמה לי שאני יכולה להיכנס לתוכו. שמתי הכל בתיק, שנשאר ריק למחצית, והוספתי עוד דברים מעטים שראיתי לנכון לטייל עימם באילת. שוקולד, שוקולד, ורציתי גם שוקולד לבן מהסוג הטעים אבל לצערנו הוא אזל. באסה.

   אתמול צוידתי בשני ספרים לדרך, מפאת השעמום הרב שקיים בדרך כלל בנסיעות ארוכות במכונית עם עוד ארבעה משועממים ונהג/אבא. על שניהם עליי להודות מקרב לב לקרן, שכרגיל, הצילה את המצב. למצב חירום נלקח עמנו גם האיי-פוד/ אמפי4/ אמפי3 (סמנו את המועדף עליכם) והגיימבוי הסגול של פיצה השמנמנה.

11:49

   חמש שעות להעביר לבד ובחושך. טוב, לא ממש לבד. תמר מבדרת אותי כראוי. אבל שעות ההכרה שלה אוזלות ובקרוב היא תנטוש למיטה. לבד למיטה, פדופילים. תמר השאירה לי רשימה כתובה בעט אדמדם של סרטים שאיזו חברה מומחית (אל תשאלו אותי למה) השאירה לנו. ההמלצה הראשונה היתה לראות את 'לרדת בגדול'. הסרט לא מבדר בעליל. אבל למען האמת גם לא מדכא. הוא דווקא עשה לנו ממש תאבון אז שלחתי את אחותי הקטנה להכין פופקורן המכיל כמויות אדירות של חמאה. אחר כך גם ירדנו על בקבוק של קוקה-קולה כדי לאזן את מצבנו.

הכל השתפר, והסרט השני ברשימה כבר נשמע לי גרוע יותר והחלטתי לוותר. התחברתי למסנג'ר בכדי להיזכר אחר כך גם שמחר אתם למדים (חהחהחה) ואין עם מי לדבר...

   במלון שאליו הננו נוסעים מחר, כך לי התברר, יש נטייה לקטלג אנשים על פי גילם. למשל, אם אתה כותב בהרשמה שנחום הוא פעוט בן 32, עניין הגיל אינו רלוונטי בשבילם. בשבילם נחום תמיד יישאר פעוט. החלוקה שם הולכת כך:

פערו עיניכם

v     תינוקות (כל מי שלא התבגר, אינפנטילים וחבריהם הקטנים)

v     פעוטות (אלה שלא התבגרו וגם יודעים ללכת)

v     ילדים (בעלי דמיון פורה עד כדי כך שנראה לפעמים מציאותי למדי)

v     נוער (אנשים נורמאלים וידידותיים)

v     18+ מבוגרים (הפירוט להלן: גדולים בנפשם, בגירים למיניהם, קשישים, ישישים, באים בימים, זקנים, בני שנתיים בוגרים לגילם והרשימה עוד ארוכה..)

12:01

   נחשו איפה אבא שלי כלל אותי? תחשבו שוב. ושוב. ושוב. ושוב. כן, אבא שלי הגדיר אותי וכלל אותי בקטלוגית 'מבוגרים' (כי אני זקנה?). בעיני שכנתי-הלא-יודעת-דבר העניין מוזר ותמוה ביותר.

   לדעתי הוא דווקא מעלה חיוך.

שיהיה לכל הפעוטות והמבוגרים שבנינו לילה טוב (ממה שנשאר ממנו).

אחזור ביום חמישי.

השתדלו לא להתגעגע יותר מדי. סתם, באים בימים.