לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חלום הבלהות של גילי הקטנה

כינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2007

ט.ל.ח.


   כשמעירים אותך בארבע לפנות בוקר אחרי שעתיים וקצת של שינה, כדאי שתהיה סיבה טובה לאלה שמעירים אותך (ואם קורה ומוציאים את הכלב שלך לטיול אין שום סיבה שבעולם להפריע למנוחתך, נכון מאיה?). אילת זו סיבה מצוינת להתעורר בארבע בבוקר, רק שלא הייתי באילת, הייתי בחדרי השוכן בזכרון יעקב. קיים הבדל משמעותי בין 'להתעורר' ולבין 'לקום'. אחרי שעה שלמה של ערנות מוחלטת ורעש של שלושה קצ'קעס, קמתי. קמתי כדי לגלות שאנחנו אוטוטו עוזבים את ביתנו לטובת אילת הדרומית.

 

   הנסיעה עברה מהר, ככה זה שבגיל 10 סוחבים אותך ללאס וגאס בפעם השנייה, והנסיעה לשם היתה 12 שעות במיני ואן לכל כיוון. בשעה שלוש הגענו ליעדנו- המלון השלישי הכי פנסי פנצי שראיתי מימי. פרקנו את תוכן הבית בחדר המלון (אחרי שקפצנו על המיטות, בדקנו את האוכל וישבנו במרפסת כמובן).

 

   במהלך הימים האחרונים ראיתי מראות יפים להפליא, אך לצערי נוכחתי לראות גם זוועה אחת שפגשתי (מספר פעמים!). ורדה המקומית! היה היתה נמוכת קומה וצנומת מראה אבל אי אפשר היה לפספס את הקשר המשפחתי: צמידים עבים, עגילים במשקל של פיל, שרשראות ענקיות, כובע ורוד בוהק, חגורה שבעצם היתה חגורות, נעלי שפיץ מנומרות והפירוט עוד ארוך...

 

   האיילתים, כך מסתבר, יודעים להכין פיצה מאד טעימה. למעשה, כל דבר שיצא לי לטעום הם מכינים נהדר.

   את סיום החופשה הקצרה חתמנו במסיבה על חוף-ים-סוף. גם שם ניכר שחשבו שהצפונים שמנים למדי והיו כמויות אדירות של מזון. היה עדיף לשלוח שלושת-רבעי ממנו לאנשים רעבים בעולם. על הבר ישב ברמן שניסה, כמעט בכוח, להכריח קטינות חביבות כמותי לשתות גולדסטאר וגינס. לא עבד לברנש השמנמן, שכן הסתפקנו בשתיית מים. למען האירוע הגרנדיוזי על החוף היו המוני זיקוקים, כמו חמישה ימי עצמאות בזכרון אני חושבת, אשר האירו את פני הים קרוב לשעה שלמה. ההופעה החלה באחד-עשרה בערך, ועלו לבמה כל מיני זמרים וקומיקאים (כשהייתי בקרבת מקום בדיוק עלה איזה קומיקאי חביב, קטורזה אם אני זוכרת נכון).

 

   טבלתי את רגליי בים, בזמן שאחותיי ספרו כוכבים או משהו דומה ואחי גרס פופקורן או שזה היה נקניקייה. רציתי שתמשך החופשה הזו, ההפסקה הגדולה מהחיים נתנה לי מנוחה והרגשה טובה. כמובן שהבוקר עוד ניצלנו את השעות המעטות להוסיף עוד קצת פסי שיזוף, אבל התחושה הטובה התפוגגה כבר.

למרות זאת, אפילו הספר על האונס של קרן לא הצליח לדכדך אותי.

 

גילי בגילופין?

 

טעות לעולם חוזרת.

רוצה שוב אילת!!

נכתב על ידי , 8/6/2007 00:15   בקטגוריות אילת למתחילים, גחלילית בחפפה, וידוי, חרציות מרוממות, פרסומות, שעשוע, שרית חדד ושריטות נוספות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגברת הראשונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגברת הראשונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)