לכל אחד יש מסלול. יש כאלה שהולכים באחד שנסלל שנים לפניהם מראש, יש כאלה שסוללים אחד חדש שעוד לא היה קודם, יש כאלה שממציאים לעצמם מסלול, כאלה שנשארים במקום, העולם מלא אנשים מעניינים. המסלולים האלה, שכל אחד יכול להריץ בראש, עוברים. אין הרבה מה לעשות, על כולנו להמשיך בהם כל עוד קיבלנו את המתנה הגדולה ביותר. השלמה עם המצב, קיימת כמעט אצל כולם. כאילו, אם לא נשלים איתו, נצטרך ללכת בכיוון הפוך במסלול- ולהתרחק מההמשך ולחזור חזרה. אבל זה כמו טיול, אתה בוחר אם תוך כדיי להציץ בנוף, לדבר עם חברים, לזכור את הצבע היפה של השמיים או לאטום את עצמך היטב עם אוזניות, הליכה מהירה ובהייה טיפשית באדמה לאורך כל הדרך.

הייתי רוצה להאמין, שאני בוחרת לראות היטב ולזכור את היופי הזה. את כל הנפלאות שיש בדרך, אבל נדמה לי שאני מפספסת את הכל.

לאור כמות הזוגות שנראית ענקית בחודשים האחרונים, הסבלנות שלי מתחילה להתערער.

war is peace

freedom is slavery

ignorance is srength

ולמה רק החשיבה המעוותת שלו היתה נבואה לעולם?