1. יותר מדי מחשבות ותיכנונים לאחרונה. יש תחושה שכל מה שמתנהל סביבי מגיע לשיא, מבחינת הלימודים, התנועה, החברים, המשפחה, הכל. אבל מזל שהראש עדיין מניח לי -אני מקווה- לקחת הכל בפרופורציות הנכונות. אז נכשלתי ב05, ביג פאקינג דיל.

2. סבתא וסבא נסעו בספונטיות מוחלטת לשוויץ, הם התקשרו הצהריים להודיע שלא יגיעו לקידוש של שישי. בזמן שאשנן בנחת את מה שאירע בבאזל לפני מאה ועשר שנים, סבתא וסבא יציצו ויחייכו למראה איפה שהתרחש אחד הקונגרסים הכי הכי חשובים. למרות כל הסיכויים, גיליתי היום כמה החופשיות וההחלטות הפזיזות עדיין בשליטתם, וכמה סבתא וסבא לא נכנעים למערכת הנוראית, שקופה עליהם כל שבוע משחקי ברידג', הצגות, תאטראות, וכל מה שמעסיק אותם תמיד...

3. קשה לי להפנים לפעמים, או אולי תמיד, שהזמן אוזל. אוי, זה נשמע לא אופטימי. הזמן עובר וטס בלי שנספיק לשים לב. מי היה מאמין שכבר חודש עבר מאז הטיסה שייחלתי לה שמונה שנים? וכבר שנה מאז תחילת ההדרכה, והידיעה שזה עומד להסתיים עוד לא הגיעה אליי בכלל. נגמרו המגנים, ועכשיו הבגרויות...ואחותי עוד עם המיצ"בים של ח', איך הזמן, תסלחו לי, כל כך מהר טס?

אני חייבת להשתחחר. הלחץ האטום הזה שנדחק מפריע לכל חשיבה הגיונית מכל סוג שהוא וגורם להמון רגשות להתפרץ סתם ככה בלי סיבה.

אני חייבת להפסיק לדבר על עצמי כל כך הרבה, מה קורה פה?