למרבה האבסורד והתימהון, אני מרגישה הרבה יותר טוב פתאום. אם פעם חשבתי שכדיי להגיע לשמחה והאושר אצטרך כך וכך, הרי שהזמן הראה אחרת. ואני בטוחה שזה טוב, שהרי לא ארצה לבלות את חיי בצפייה למשהו אחד ולבסוף להיות מופתעת כשאגלה שזה לא. עוד שלושה ימים זה יהיה שנה, שנה שכאילו לא זזה. השתנתי ואיתי השתנו כל הדברים שסביבי, אבל בכל זאת אני יכולה לשפוך את אותן רגשות שהצטברו כאילו הן כאן מאתמול. זה קורה לי מדי פעם. הצטרפו לתחנה ילדים חדשים, כאלה שלא הכירו אותך, ובכל זאת אף אחד עוד לא העז לתפוס את הפינה שהיית עומדת בה כל בוקר. מחכים לך, כשבעצם את מחכה לכולנו שם.

יש את השטות הזו של 'להתחבר לעצמך' שמדברים עליה. כשרואים אותי יושבת עם ספר ושוקו ביד, מביטה באיזה אופק קרוב אפשר להתבלבל ולהסיק שאני קרובה לזה. אז מסתבר שממש לא. זו היתה הפתעה ממש לא נחמדה לגלות שאפילו הצלחתי להדחיק מעצמי את התשובה הפשוטה ל'מה עושה לי טוב?'

המשחק הזה של קלות וכובד שמסתחרר סביב חיינו ומדי פעם עוצר אותנו בסמטה חשוכה ומציב בפנינו להחליט בין השניים, הוא לא כזה נורא כל כך. הייתי בטוחה שאני הטיפוס של הקלות והכובד יחד שמצליח לשלב זה עם זה. בעצם אני לא, יש דברים מסוימים מאד שנלקחים אצלי בכובד, והשאר קלים כמו נוצות של טווס. הזמן האחרון עזר לי להבחין בינם די טוב.

אני יושבת וכותבת כאן הר של שטויות, כשבעצם אני אמורה ללכת ללמוד.

הפתעתי את עצמי לגמרי החודש, ואני מקווה ממש שאצליח ללמוד מזה ולהכיר את ההתנהלות הדפוקה שלי יותר טוב. הרי המומחה הטוב ביותר להבנת עצמך זה אתה.

-

ובדיעבד,

לא הייתי כל כך רחוקה מהכל.