הבית אמור להיות ריק לשבוע

אבל הוא מפוצץ אנשים.

חשבתי שהשקט ירבוץ כאן קבוע

אבל הוא בעצם

מתחבא בין מילים.

איזה כיף שהורים ואחים נוסעים. והפעם, אני לא אדחה, ואנחנו באמת נצא.

לא אחפור על הנושא הזה יותר מדי,

אני לא יודעת להסביר למה

וגם לא יודעת להסביר איך

אבל אני מרגישה מצוין.

ואולי זה לא עונה במיוחד על דרישות החברה

כי זה הרי ברור שכולם שואלים איך אני לא עצובה/בדיכאון/חותכת ורידים/מייבבת בלי סוף וכל השטויות האלה.

אז אענה אחת ולתמיד,

אני בסדר גמור.

מרגישה מצוין!

מחייכת.

נושכת.

וחוץ מזה, אכלתי היום פיצה לארוחת צהריים וגם לארוחת ערב!

(אחת עם זיתים ירוקים ואחת עם פטריות)

למרות שהדבר נאסר באיסור חמור ע"י אמא.

אוטוטו הקורס מדצ"ים, ואני לא בטוחה שאצא...

ואסיים במשפט מגנוב ממש ומאד נחמד

תנו חיוך- הכל לטובה!

31.05.07    11:27  -

   "כל המאמץ הזה למלא את חיינו במשמעות, להתאהב, להתלהב, להתלהט, למצוא את את עצמו שוב ושוב מחדש- כל המאמץ הזה הוא מיותר ומגוחך לחלוטין. אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל את הדין, ולהבין שאהבה זה לא הכל בחיים, שיש דברים הרבה יותר חשובים. כזה סיפור אנחנו עושים מעצמנו. כל-כך טיפשים."

-נילי לנדסמן

האמנם?

נכון שהוא כזה שליט"א?!