בוקר טוב לכל הפלונים שבנינו. נשארו עוד 96 שעות חופש וחירות, שזה אומר שיש עוד פחות מארבעה ימים לשנות תכניות ולפתוח בשביתה כללית באזור זכרון והסביבה. יולי תמיר הנכבדה וכל שאר, אנא קחו זאת לתשומת ליבכם.

אני מדריכה בשנה הקרובה את כיתות ו'! אני מאד מרוצה מהשיבוצים, ובכלל.  אני מקווה להיות מדריכה טובה, או לפחות להיות מסוגלת להשקיע ולתת הכל מעצמי לא פחות מיובי.

אוטוטו כיתה י' מתחילה, יש לי, לפחות למראית העין, כיתה נפלאה ומגניבה ביותר. אנשים טובים וישנים, וגם כמה אנשים טובים וחדשים שתמיד טוב להכיר בדרך. המורה הכי בלונדינית בשכבה נפלה לידינו.  הרי זו ענת (שהיא בכלל מורה למתעמלים וספורטאים רוב זמנה הפנוי). ענת פתחה את שנה"ל (שנת הלימודים, בורים!) בסדנת בלוני-יומולדת-ארוכים-כאלה-וצבעוניים, למדנו להכין חרבות להגן על עצמנו מפני מורות שמנמנות בעלות קודי לבוש מרתיעים. למדנו להכין כלבי פודל בצבע ורוד זרחני (זה היה הבלון!) ואדום-אורן, הכלבים נראו כאילו רוחמה אברהם עצמה הגתה את הרעיון לייצר אותם ולקחה על עצמה לעצב אותם. טוב נו, קורה לפעמים. לאחר מכן ענת נעתרה לבקשת הקהל התשוש והכינה למגניבים שבנינו כתרים יפים ביותר, רק חבל שהם התפוצצו ברמת הנדיב...

טוב, בשביל מה יש ענת, אם לא בשביל לדרוש כתרים חדשים ומגניבים ביום ראשון?

לו"ז צפוף:

רביעי-  5:02 בקן, זובו לקומונרים החדשים והחתיכים.

חמישי- 10:00 פרידה מפאינה המכוערת והבת גלית (שתייה)

             4:37 וחצי- בפיצה עם יובי.

שישי-  9:29 בתל אביב

            6:01 אבא בא!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מקווה מאד שהשנה הקרובה ובאה תהיה הכי מגניבה בעולם, מקווה לעמוד בדרישות המקצוע (מדעי החבר'ה שליטע!). שההדרכה תיפול על הצד הטוב ביותר שלה (שמאל!). שנהנה ובעיקר- שנחייך הרבה.

אני מאחלת לכולכם, שנה מוצלחת ורוויה בהמון המון פיצות!

בתאבון לכל ילדון מאיתנו קן זכרון!

בתאבון לכל מונית מאיתנו אילנית! אי-לנית אי-לנית...

בתאבון לכל תלתל מאיתנו גרעין חט"ל!

בתאבון לכל קופיף מאיתנו גוש קטיף!

   שרית, לאחר אירוסיה לדויד, התקשרה להוריה, כדי לבשר להם את החדשות הטובות. הם היו מאושרים. בסוף השיחה אמרה אמה, "יקירתי, אני רוצה שתדעי שאנחנו אוהבים אותך ואנחנו אוהבים את דויד".

 

   שרית חיה בארצות הברית והוריה בארץ עדיין לא פגשו את בעלה המיועד. היא הייתה מעט ספקנית: "אימא", היא אמרה בהיסוס, "אני שמחה שכך את מרגישה, אבל למען האמת, איך את יכולה לאהוב מישהו שלא פגשת מעולם?"

 

   "אני בוחרת לאהוב אותו", הסבירה אמה, "כיוון שאהבה היא בחירה".

 

 

על ידי התמקדות בטוב, תוכלו לאהוב כמעט כל אדם.

 

 

 

"נשביתי בקסמם של ערכייך!" הוא אמר לה בתשוקה.

"ואני מעולם לא פגשתי גבר כה מוסרי כמוך!" היא אמרה והתרפקה עליו.

 

קבלו את האמרגן מספר אחד בארץ בעוד מספר שנים: הפיצה!

   כשמעירים אותך בארבע לפנות בוקר אחרי שעתיים וקצת של שינה, כדאי שתהיה סיבה טובה לאלה שמעירים אותך (ואם קורה ומוציאים את הכלב שלך לטיול אין שום סיבה שבעולם להפריע למנוחתך, נכון מאיה?). אילת זו סיבה מצוינת להתעורר בארבע בבוקר, רק שלא הייתי באילת, הייתי בחדרי השוכן בזכרון יעקב. קיים הבדל משמעותי בין 'להתעורר' ולבין 'לקום'. אחרי שעה שלמה של ערנות מוחלטת ורעש של שלושה קצ'קעס, קמתי. קמתי כדי לגלות שאנחנו אוטוטו עוזבים את ביתנו לטובת אילת הדרומית.

   הנסיעה עברה מהר, ככה זה שבגיל 10 סוחבים אותך ללאס וגאס בפעם השנייה, והנסיעה לשם היתה 12 שעות במיני ואן לכל כיוון. בשעה שלוש הגענו ליעדנו- המלון השלישי הכי פנסי פנצי שראיתי מימי. פרקנו את תוכן הבית בחדר המלון (אחרי שקפצנו על המיטות, בדקנו את האוכל וישבנו במרפסת כמובן).

   במהלך הימים האחרונים ראיתי מראות יפים להפליא, אך לצערי נוכחתי לראות גם זוועה אחת שפגשתי (מספר פעמים!). ורדה המקומית! היה היתה נמוכת קומה וצנומת מראה אבל אי אפשר היה לפספס את הקשר המשפחתי: צמידים עבים, עגילים במשקל של פיל, שרשראות ענקיות, כובע ורוד בוהק, חגורה שבעצם היתה חגורות, נעלי שפיץ מנומרות והפירוט עוד ארוך...

   האיילתים, כך מסתבר, יודעים להכין פיצה מאד טעימה. למעשה, כל דבר שיצא לי לטעום הם מכינים נהדר.

   את סיום החופשה הקצרה חתמנו במסיבה על חוף-ים-סוף. גם שם ניכר שחשבו שהצפונים שמנים למדי והיו כמויות אדירות של מזון. היה עדיף לשלוח שלושת-רבעי ממנו לאנשים רעבים בעולם. על הבר ישב ברמן שניסה, כמעט בכוח, להכריח קטינות חביבות כמותי לשתות גולדסטאר וגינס. לא עבד לברנש השמנמן, שכן הסתפקנו בשתיית מים. למען האירוע הגרנדיוזי על החוף היו המוני זיקוקים, כמו חמישה ימי עצמאות בזכרון אני חושבת, אשר האירו את פני הים קרוב לשעה שלמה. ההופעה החלה באחד-עשרה בערך, ועלו לבמה כל מיני זמרים וקומיקאים (כשהייתי בקרבת מקום בדיוק עלה איזה קומיקאי חביב, קטורזה אם אני זוכרת נכון).

   טבלתי את רגליי בים, בזמן שאחותיי ספרו כוכבים או משהו דומה ואחי גרס פופקורן או שזה היה נקניקייה. רציתי שתמשך החופשה הזו, ההפסקה הגדולה מהחיים נתנה לי מנוחה והרגשה טובה. כמובן שהבוקר עוד ניצלנו את השעות המעטות להוסיף עוד קצת פסי שיזוף, אבל התחושה הטובה התפוגגה כבר.

למרות זאת, אפילו הספר על האונס של קרן לא הצליח לדכדך אותי.

גילי בגילופין?

טעות לעולם חוזרת.

רוצה שוב אילת!!