לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חלום הבלהות של גילי הקטנה

כינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ט.ל.ח.


   כשמעירים אותך בארבע לפנות בוקר אחרי שעתיים וקצת של שינה, כדאי שתהיה סיבה טובה לאלה שמעירים אותך (ואם קורה ומוציאים את הכלב שלך לטיול אין שום סיבה שבעולם להפריע למנוחתך, נכון מאיה?). אילת זו סיבה מצוינת להתעורר בארבע בבוקר, רק שלא הייתי באילת, הייתי בחדרי השוכן בזכרון יעקב. קיים הבדל משמעותי בין 'להתעורר' ולבין 'לקום'. אחרי שעה שלמה של ערנות מוחלטת ורעש של שלושה קצ'קעס, קמתי. קמתי כדי לגלות שאנחנו אוטוטו עוזבים את ביתנו לטובת אילת הדרומית.

 

   הנסיעה עברה מהר, ככה זה שבגיל 10 סוחבים אותך ללאס וגאס בפעם השנייה, והנסיעה לשם היתה 12 שעות במיני ואן לכל כיוון. בשעה שלוש הגענו ליעדנו- המלון השלישי הכי פנסי פנצי שראיתי מימי. פרקנו את תוכן הבית בחדר המלון (אחרי שקפצנו על המיטות, בדקנו את האוכל וישבנו במרפסת כמובן).

 

   במהלך הימים האחרונים ראיתי מראות יפים להפליא, אך לצערי נוכחתי לראות גם זוועה אחת שפגשתי (מספר פעמים!). ורדה המקומית! היה היתה נמוכת קומה וצנומת מראה אבל אי אפשר היה לפספס את הקשר המשפחתי: צמידים עבים, עגילים במשקל של פיל, שרשראות ענקיות, כובע ורוד בוהק, חגורה שבעצם היתה חגורות, נעלי שפיץ מנומרות והפירוט עוד ארוך...

 

   האיילתים, כך מסתבר, יודעים להכין פיצה מאד טעימה. למעשה, כל דבר שיצא לי לטעום הם מכינים נהדר.

   את סיום החופשה הקצרה חתמנו במסיבה על חוף-ים-סוף. גם שם ניכר שחשבו שהצפונים שמנים למדי והיו כמויות אדירות של מזון. היה עדיף לשלוח שלושת-רבעי ממנו לאנשים רעבים בעולם. על הבר ישב ברמן שניסה, כמעט בכוח, להכריח קטינות חביבות כמותי לשתות גולדסטאר וגינס. לא עבד לברנש השמנמן, שכן הסתפקנו בשתיית מים. למען האירוע הגרנדיוזי על החוף היו המוני זיקוקים, כמו חמישה ימי עצמאות בזכרון אני חושבת, אשר האירו את פני הים קרוב לשעה שלמה. ההופעה החלה באחד-עשרה בערך, ועלו לבמה כל מיני זמרים וקומיקאים (כשהייתי בקרבת מקום בדיוק עלה איזה קומיקאי חביב, קטורזה אם אני זוכרת נכון).

 

   טבלתי את רגליי בים, בזמן שאחותיי ספרו כוכבים או משהו דומה ואחי גרס פופקורן או שזה היה נקניקייה. רציתי שתמשך החופשה הזו, ההפסקה הגדולה מהחיים נתנה לי מנוחה והרגשה טובה. כמובן שהבוקר עוד ניצלנו את השעות המעטות להוסיף עוד קצת פסי שיזוף, אבל התחושה הטובה התפוגגה כבר.

למרות זאת, אפילו הספר על האונס של קרן לא הצליח לדכדך אותי.

 

גילי בגילופין?

 

טעות לעולם חוזרת.

רוצה שוב אילת!!

נכתב על ידי , 8/6/2007 00:15   בקטגוריות אילת למתחילים, גחלילית בחפפה, וידוי, חרציות מרוממות, פרסומות, שעשוע, שרית חדד ושריטות נוספות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באים בימים, הולכים בלילות.


 

11:47

   עוד חמש שעות הורי יעמיסו אותי ואת כל חפצי, אחי ואחיותיי על המונית של אמא (הידועה בתור המכונית הסגולה והחצילית. מלשון 'חציל'). אנחנו ניסע לאילת. בשביל הרבה מאד אנשים נסיעה לאילת הינו משהו קבוע וטיפוסי שמתרחש כל שנה או שנתיים. לא במשפחתנו, מעולם לא הייתי באילת. ואם המצב היה תלוי לגמרי באמי, יתכן ולא הייתי מבקרת באילת עד בגרותי (שזה, על-פי אמי היקרה, יקרה רק בעוד כשמונים שנים לפחות). אך אבי מיהר לטפל במצב העגום ובזכות איזה כנס קטן שיש לו בעבודה, אנחנו נוסעים להתכנס לנו אי שם בדרום.

   כמו כל משפחה טיפוסית אנחנו מתכננים לפשוט על הרפת של קיבוץ יטבתה ולשתות שוקו כאילו בחיים לא טעמנו את אותו השוקו בדיוק בסופר של אבי.

 

התמונה להמחשה בלבד.

 

   קבלתי רשימה מאבא, תיק כחול-גדול והוראה ברורה: אני צריכה לאסוף את כל דבריי ולשימם בתיק הגדול שנדמה לי שאני יכולה להיכנס לתוכו. שמתי הכל בתיק, שנשאר ריק למחצית, והוספתי עוד דברים מעטים שראיתי לנכון לטייל עימם באילת. שוקולד, שוקולד, ורציתי גם שוקולד לבן מהסוג הטעים אבל לצערנו הוא אזל. באסה.

 

   אתמול צוידתי בשני ספרים לדרך, מפאת השעמום הרב שקיים בדרך כלל בנסיעות ארוכות במכונית עם עוד ארבעה משועממים ונהג/אבא. על שניהם עליי להודות מקרב לב לקרן, שכרגיל, הצילה את המצב. למצב חירום נלקח עמנו גם האיי-פוד/ אמפי4/ אמפי3 (סמנו את המועדף עליכם) והגיימבוי הסגול של פיצה השמנמנה.

 

11:49

   חמש שעות להעביר לבד ובחושך. טוב, לא ממש לבד. תמר מבדרת אותי כראוי. אבל שעות ההכרה שלה אוזלות ובקרוב היא תנטוש למיטה. לבד למיטה, פדופילים. תמר השאירה לי רשימה כתובה בעט אדמדם של סרטים שאיזו חברה מומחית (אל תשאלו אותי למה) השאירה לנו. ההמלצה הראשונה היתה לראות את 'לרדת בגדול'. הסרט לא מבדר בעליל. אבל למען האמת גם לא מדכא. הוא דווקא עשה לנו ממש תאבון אז שלחתי את אחותי הקטנה להכין פופקורן המכיל כמויות אדירות של חמאה. אחר כך גם ירדנו על בקבוק של קוקה-קולה כדי לאזן את מצבנו.

הכל השתפר, והסרט השני ברשימה כבר נשמע לי גרוע יותר והחלטתי לוותר. התחברתי למסנג'ר בכדי להיזכר אחר כך גם שמחר אתם למדים (חהחהחה) ואין עם מי לדבר...

 

   במלון שאליו הננו נוסעים מחר, כך לי התברר, יש נטייה לקטלג אנשים על פי גילם. למשל, אם אתה כותב בהרשמה שנחום הוא פעוט בן 32, עניין הגיל אינו רלוונטי בשבילם. בשבילם נחום תמיד יישאר פעוט. החלוקה שם הולכת כך:

פערו עיניכם

 

v     תינוקות (כל מי שלא התבגר, אינפנטילים וחבריהם הקטנים)

v     פעוטות (אלה שלא התבגרו וגם יודעים ללכת)

v     ילדים (בעלי דמיון פורה עד כדי כך שנראה לפעמים מציאותי למדי)

v     נוער (אנשים נורמאלים וידידותיים)

v     18+ מבוגרים (הפירוט להלן: גדולים בנפשם, בגירים למיניהם, קשישים, ישישים, באים בימים, זקנים, בני שנתיים בוגרים לגילם והרשימה עוד ארוכה..)

 

12:01

   נחשו איפה אבא שלי כלל אותי? תחשבו שוב. ושוב. ושוב. ושוב. כן, אבא שלי הגדיר אותי וכלל אותי בקטלוגית 'מבוגרים' (כי אני זקנה?). בעיני שכנתי-הלא-יודעת-דבר העניין מוזר ותמוה ביותר.

 

   לדעתי הוא דווקא מעלה חיוך.

 

שיהיה לכל הפעוטות והמבוגרים שבנינו לילה טוב (ממה שנשאר ממנו).

 

 

אחזור ביום חמישי.

 

השתדלו לא להתגעגע יותר מדי. סתם, באים בימים.

 

נכתב על ידי , 3/6/2007 00:06   בקטגוריות אילת למתחילים, שותי שוקו קבוע בשבת, רוקדים עם רובי פיינטבול, פרשת שבוע, גחלילית בחפפה, הגיגים בתרי-זוזי, הרהורים  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגברת הראשונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגברת הראשונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)