שוב אני מוצא עצמי מועמד בתחרות "בלוג הזהב" בקטגוריית "בלוג הדעה".
ראשית - תודה למי שהמליץ. התזכורת הזו שיש קוראים הנהנים מן הבלוג ומפיקים ממנו תועלת, מאוד מסייעת לי, וממריצה לכתיבה. תודה גם להנהלת ישראבלוג ובמיוחד למריאט הנהדרת. ועוד פעם תודה. אני נורא אוהב את הקוראים. את אלו הקבועים, ואת אלו המזדמנים. את אלו שמגיבים, ואלו שלא מגיבים. את אלו שמראים את נוכחותם, ואלו שמשאירים רק זנב חתימה אלקטרונית אניגמטית באמצעי המעקב אחר כניסות. אתם הפרס האמיתי שלי. בין אם אזכה בתחרות ובין אם לאו, כל אחד שמגיע הוא פרס. כל אחד שמגיע, ונשאר, ולוקח חלק באינטראקציה הנהדרת כאן, הוא פרס כפול ומכופל.
האופוזיציה? בשנה שעברה לא הסתרתי את דעתי שאשמח מאוד אם אזכה, אך אשמח גם אם טליק יזכה. טליק זכה, ואכן שמחתי מאוד. השנה יש מולי מתחרים ראויים נוספים. את קימן ופאוסט איני מכיר, עדיין, אך 'קנקן התה' הוא ידיד טוב, ומתחרה ראוי ביותר. אם הוא שיזכה, אשמח, ולו בשל ההתמדה שלו בכתיבת הבלוג אל מול נסיבות אישיות לא סימפטיות, בלשון המעטה. את 'אני לא הייתי מעז' למדתי להכיר במהלך השנה הקודמת, והתוודעתי לבלוג רק כשהתמודד מולי בפעם הקודמת. מאז נהיינו חברי פייסבוק ואנו מחליפים שנינויות הדדיות. גם הוא מתמודד ראוי ביותר, ואם יזכה, יזכה בדין.
בסופו של דבר התחרות הזו היא תחרות של פופולריות והצבעות. מדרך הטבע הסיכוי שלי בתחרות כזו אינו גדול. אני איני מסתיר את דעותי, שנמצאות לעיתים גם מחוץ לקונצנזוס. אני מצליח גם לעצבן רבים מהקוראים הקבועים, למשל בהתנגדותי למופעים מיליטנטיים של הטבעונות. מעולם לא חיפשתי כאן פופולריות. חיפשתי שיח חד וממוקד עם אנשים שיש להם מה להגיד, נוסח 'אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה'. את זה קיבלתי, ועוד איך. זה היה כאן לפני התחרות ויהיה אחריה. אבל אני חושב שזה עולה לי בפופולריות. אני לא נחמד. אני לפעמים מתריס. לפעמים לא מובן. לפעמים מכעיס. לרוב מתנשא. מי שהגיע לכאן ונשאר, יודע למה. אם זה יביא אותו גם להצביע בעדי, אשמח. אם לא - לא נורא. אמשיך לכתוב. בדיוק כמו קודם.
אבל יהיה נחמד מאוד לזכות.
מה עוד? לא לשכוח את אמובטלת בברלין בקטגוריית 'היומן האישי', את עדה ק. וטליק (לפי בחירתכם... אוהב את שניכם מאוד, לא אלשין על עצמי במי בחרתי משניכם, כי זו הייתה בחירה קשה ביותר) בקטגוריית 'הבלוג הוותיק', את רותי קוטלר בקטגוריית 'הבלוג המתמודד', ואת לי עברון-ועקנין ואת נשר התרבות בקטגוריית 'בלוג התרבות' (גם כאן קשה מאוד להחליט). אלו ההמלצות שלי.
אבל, כאמור, אני מתמודד בקטגוריית 'בלוג הדעה'. החלוקה לקטגוריות היא מלאכותית כי אני גם כותב יומן אישי, אני כבר די וותיק. אני גם מאוד תרבותי, ומתמודד - בעיקר על מקום נכסף בוועדת הקליטה ביישוב אשחר, במטרה המוצהרת להפיל את השער הצהוב. אני גם מבין גדול באופנה ולייף סטייל. ובכל אופן, בלוג דעה. הדעה היא כמובן הדעה הד'אהריסטית, שילוב ייחודי של פונדמנטליזם אסלמי, קומוניזם נוסח אנוור הודג'ה, ולאחרונה אף פמיניזם נוסח אנדריאה דבורקין. ככל שיש ערך להבעת דעה זו, בעולם שכולו גדעון סער, הרי שיש לכתיבת בלוג זה ערך. ערך זה לא נמדד בהצבעות. ובכל זאת...
אז מה נשאר? להצביע. הנהלת ישראבלוג שלחה לי כפתור. אני לא יודע איך להפעיל אותו. אז חברים - פשוט ללחוץ על הקישור.
הצבעתם? יופי.
ממתק אמיתי לסיום?
פאטס דומינו יספר לנו שלכל אחד יש מה להסתיר, פרט לו ולקוף שלו. לי ולקוף שלי דווקא יש הרבה מה להסתיר. ואת הקוף של פאטס דומינו איני מכיר. אגב, דומינו, יליד 1928, עדיין פעיל, והופיע ב-2012 בפרק של 'טרמיי' בתפקיד עצמו. אני, לעומתו, לא לוקח סיכון, ויוצא עכשיו לפגישה של שומרי משקל.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
