מוטי,
38 שנה אני מכירה אותך, מכירה אותך עם מדים ומכירה אותך מתחתן ומכירה אותך אבא, ועכשיו אני גם מכירה אותך מת. ואם יש משהו שאתה לעולם לא רוצה להכיר במישהו שאתה אוהב זה להכיר אותו מת. כי אתה רוצה להכיר אותו עוד. רוצה להכיר אותו בריא ורוצה להכיר אותו שמח ולהכיר אותו קרוב, לידך. אבל אתה לא רוצה להכיר אותו מת. ועכשיו, כשאני מכירה אותך מת אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לך כשהכרתי אותך חי- אני רוצה להגיד לך שאתה לימדת אותי לחבק. חיבוק מלא כזה, בשתי ידיים, שמועך את הכל. ואני רוצה להגיד לך שבגלל הפיתה ההיא שהכנת לי פעם מזמן אני לא אוהבת שוקולד. וכל מי ששומע על זה פותח עלי עיניים ענקיות ושואל אותי איך זה יכול להיות. אז אני רוצה להגיד לך שאתה עשית אותי נורא מיוחדת. ואני רוצה להגיד לך שהיו לך עניים ענקיות, שדיברו יותר טוב ממה שהפה שלך דיבר ותמיד הראו בדיוק את מה שבלב שלך, גם אם לא רצית להגיד. ואני רוצה להגיד לך שאני כל כך אהבתי אותך בגלל זה.
אני רוצה גם להגיד לך שאני מצטערת שאני לא אגיע. ושאני יודעת שאם היית יכול היית אומר לי שזה שטיות, אבל אני עדיין מצטערת שאני לא יכולה.
ואני רוצה להגיד לך שהיית נפלא, ושאין עוד כמוך. ואני יודעת שאומרים את זה על כל האנשים שמתים, אבל אתה הדוד שלי ואתה מת. ואני רוצה שתדע שהיית נפלא.
ואני רוצה גם להגיד לך תודה. על זה שכשאמא ואבא היו בחו"ל והתקשרתי אז באת, ועל זה שידעתי שאם אני צריכה אז אני יכולה, שתמיד תענה בשמחה.ועל עוד מליון ואחת דברים שבטח שכחתי. ואני רוצה גם להגיד לך שאני עדיין אוהבת אותך. אפילו שאתה מת. כי אצלי אתה חי. ובריא ושמח, והעיניים שלך צוחקות.
ואני יודעת שבטח לכל מי שבא לפה יש מוטי שלו, שהיה שלו. אבל רציתי להגיד תודה על זה שהיה לך מספיק מקום לכולם, ועל זה שהיית גם מוטי שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet