קחו שיר.

שיר ישן

אני לא בטוח אם הצעירים שבינכם מכירים את הלחן

לא בטוח מי מהמבוגרים יותר זוכר

אבל לפחות תקראו את המילים

ותריחו ארץ ישראל

השעות הקטנות של הלילה

מבצע-אריק איינשטיין

השעות הקטנות של הלילה

הן אולי הגדולות באמת

בשעות הקטנות של הלילה

העולם את ההגה שומט

וחופשי מתככים ומבצע

ותמים כתינוק בן יומו

הוא דולה מאוקיינוס הנצח

המוני אלמוגי חלומות

אז הרוח עובר חרישי

בין אחת לאחת ושלושים

ומרגיע בים סערה

וכבר שתיים פחות עשרה

בשעות הקטנות של הלילה

מלווים אל ביתן אהובות

בשעות הקטנות של הלילה

משכימים מטאטאי הרחובות

וחורשים התנים והאורן

לוחשות אל הואדי סודות

וחובשים את פצעי הבצורת

הטללים היורדים לשדות

אז הרוח עובר חרישי

ונושק לצמרות הברושים

ומוסיף בטיילת לגלוש

וכבר שבע דקות לשלוש..

בשעות הקטנות של הלילה

נרתמות רכבות המסע

בשעות הקטנות של הלילה

אמא שוב את ילדה מכסה

ויוצאות הפריגטות לשייט

ורוכלי הסידקית עשירים

בחולמם על מלכות השמיים

שמוצאים אותה רק בשירים

אז הרוח עובר חרישי

בין ארבע לחמש ושלושים

ובבוקר מוצאים אחדים

את שבילי החלב בכדים..

בכל פעם שאני נתקל בשיר שהושר מזמן ונהפך לסוג של נכס

אני לא יכול להמנע מלחשוב איך היינו פעם

ואיך אנחנו היום

היום מעטים הם רוכלי הסידקית

והם בטח כבר לא חולמים

ואף אחד לא מוצא בקבוקי חלב ליד הדלת

בקושי עיתון

אם לא גנבו אותו...

דארלינג יקירתי כתבה פוסט שעיקרו ארגון

וסיפרה שהיא מיינה את הפוסטים שהיא כתבה לפי נושאים

ו"הדביקה" אותן ברשימות בצד

שמי שרוצה לדפדף שיהיה לו קל

ניסיתי להתחיל  למיין

אבל התייאשתי מהר מאוד

וחבל שלא חשבתי על העניין כשהתחלתי לפני 9 חודשים.

איך למיין עכשיו 270 פוסטים??

אז אולי עוד אעשה זאת

צעד צעד..

לאט לאט.

הרעיון שתפס אצלי בארגון הפוסטים הוא בעצם לברר

על מה לא כתבתי

ובאמת נראה שאזלו הנושאים

ואני לא מדבר על עניני דיומא שלא נגמרים

אני מדבר על דברים מהעבר

על הרגשות

על זכרונות כאלה ואחרים

על גיוון בעצם

אני לא מדבר גם על כתיבה שבאה מתוך ריק

אני שם את הידיים על המקלדת

ללא תכנון

והפוסט מתגלגל לו ונוצר לבד

וכאן באמת משמשים בעירבוביה ישן וחדש

ואם אני "מושך" חוט משיר כמו זה למעלה

אני הולך איתו עם השיר

תופס טרמפ על האסוציאציה

וממשיך איתה

אבל לפעמים אני חושב על דברים שהייתי רוצה לכתוב מתוך תכנון

עם התחלה-אמצע וסוף

ושמתי לב שאני מעדיף כאמור את שיטת "היד על המקלדת"

שיתגלגל לו הפוסט...

כבר כמה ימים שאני רוצה לספר על  ילדותי במהלך מלחמת ששת הימים

אני יודע - מלחמה ישנה

נשכחת משהו

הייתי בן 14 או 15

ותמונה חזקה של זכרון שיש לי זו תמונה של מטוסים ישראלים

מעל אוגוסטה ויקטוריה..

תגידו בקול רם לרגע

"אוגוסטה ויקטוריה"

תרגישו את המילים..

אוגוסטה ויקטוריה כנסיה נוצרית במזרח ירושלים

מקום מדהים ביופיו

על גבעה

שצופה על ירושלים ממזרח

ואני זוכר את התמונה

השכם בבוקר באחד הימים של המלחמה

אחרי שכבר יצאנו מהמקלט

אחרי שכבשנו את סיני

זוג מטוסי ווטור אני חושב

טסים  מול השמש שעולה על ירושלים..

ילד טרנזיסטור הייתי

בכביש הלא סלול שבשכונתנו

מקשיב למוזיקה שאני כבר לא זוכר את סוגה

אולי ביטלס- אולי שירים ישראלים שבתקופה

אבא שלי לא הלך למלחמה

מוזר

עד היום אני לא יודע למה

כלומר הוא היה צעיר ואני זוכר שעשה מילואים

אבל מוזר שאף פעם לא שאלתי אותו למה לא נלחם בששת הימים

לא שזה חשוב עכשיו

אבל כילד

"אבא גיבור" היה סוג של בונוס...

במלחמת יום כיפור אני יודע שהוא לא לחם

הוא היה כבר אלמן עם 4 ילדים

וכנראה שוחרר

חוץ מזה אני לחמתי

לא חושב שהייתי שמח לו הייתי צריך גם לדאוג לאיפה נמצא אבא שלי.

עד כאן חברים שלי

הערב ירד

ההכנות לפורים ביישובנו בעצומן

במתנ"ס מתקיים סוג של שוק תחפושות

שילדים יכולים להכין פריטים לתחפושת בעצמם

בני האמצעי כבר ריסס את שיער ראשו בצבעים זוהרים

פיקות הוא רוצה לאקדח

בנתיים אנחנו עומדים בפרץ..

תיהיו טובים חברים שלי

אני..

מה זה משתדל..