נורא קר בחוץ
יש אומנם שמש שלכאורה מחממת
אבל הרוח מקפיאה את העצמות
וזו חוויה של טיול בן 10 דקות עם הכלבה בחוץ.
כולם עדיין ישנים
ואני שוב בפוסטשבת
חורף בעיקר מזכיר לי את הצבא
וגשם מזכיר לי שינה באהלי סיירים בערבות ירוחם
אוהלי סיירים אם לא איכפת לכם שמתעוררים באמצע הלילה ומגלים שאתם ישנים בתוך מים
פשוטו כמשמעו כי הכגשם חדר לאוהל הסיירים הקטן
והציף אותו
או לחילופין בלבנון שם היה מעורב גם שלג
וזה חברים,לא נחמד
החורף האחרון שלי בלבנון היה בשלג
נסענו בג'יפ פתוח כליווי של מפקד האוגדה דאז דורון רובין
ואני בכלל לא יכול להעביר לכם את עוצמת הקור שחודר לעצמות לא משנה כמה שכבות תלבשו
או תיהיו מצויידים במיטב מחלצות החורף של צה"ל
תמיד יש משהו שקופא
רגליים בתוך נעליים רטובות
פנים
ידיים למרות הכפפות
עד היום אני זוכר שהשרותים במפקדת האוגדה בראשייה היו בחוץ
מחוץ לבניין
ואני התאפקתי 6 ימים כדי לא לחשוף את אחורי לקור !
גם על גשם אני לא ממש מת
לפני כמה שנים היו כמה ימי גשם רצופים
הניקוז בכביש שליד הבית שלנו לא הצליח לקלוט את כמויות הגשם
והוא החל לעלות על גדותיו
משהו שהוא בפארדיס או בשכונת הארגזים בתל אביב די יום יומי לצערנו ולבושתנו בימי גשם חזקים
המים התחילו להציף את הכביש
הגשם הציף גם את החצר מקדימה ומאחורה
המרזב של הבנין בו אני גר לא עמד בעומס ומים התחילו לעלות מהכיור במטבח לתוך הבית !
חוויה שאף פעם לא עברתי אני מוכרח לומר
הייתי לבד בית
התחלתי להוציא עם דלי מים מכיור המטבח ולשפוך אותם החוצה לחצר שכל הזמן מנקרת לי בראש מחשבה
שאיך זה יכול להיות בכלל שהגענו למצב כזה???
כאילו,יישוב מבוסס
בנין נורמלי
ואנחנו מבוססים במים כאחינו משכונת הארגזים !
אני זוכר שהייתי נעול בנעלי בית
והן התרטבו לגמרי
המים הציפו את המטבח ואיימו להגיע לסלון
ואני צלצלתי למועצה,למספר החרום
צורח עליהם שיבואו לעזור
והם בנונשלאנטיות גמורה אומרים שאין כל כך מה לעשות כי הביוב בכביש הראשי לא יכול לקלוט את כמויות הגשם האדירות ורק אחרי שהגשם יפסק יוכלו לעשות מעשה
בנתיים שמתי לב שהמים ברחוב מתחילים לעלות בצורה מסוכנת
והבנתי שאם לא אזיז את המכונית שלי למקום גבוה יותר היא פשוט תוצף
ירדתי למטה עם הפנטופלאך (נעלי בית MIND YOU )הרטובות
נכנסתי לתוך המכונית שגובה המים התחיל ללחך את הדלת
נשמתי לרווחה שהמכונית הניעה והעברתי אותה למקום מבטחים
איכשהו לראות מכוניות שרק הגג מבצץ מעל המים ממש לא עושה לי את זה.
החורף ההוא עבר
המועצה סידרה באביב שאחכ את מערכת הניקוז בכביש שליד בייתנו
ועד הבית הביא מישהו שניקה את המרזבים
הרחיב את כושר הקליטה של הביוב של הבנין ומאז הצרה הזאת לא חזרה על עצמה
אבל בלילות חורף קרים וגשומים אני עדיין מציץ בחלון מידי פעם
לראות שהכל עובד
שהמים לא יעלו
שהאוטו לא יוצף
ושלא נקלע למצבים שלא תיהיה לנו שליטה עליהם
ועד היום אני זוכר נסיעה ארוכה ארוכה בג'יפ פתוח בקור כלבים
מרכס עלי טאהר בבופור לסיור במוצבים על גבול אזור הבטחון בלבנון
היו להם שמות למוצבים האלה
שמות של פרחים או צמחים אם אני זוכר נכון
רייחן
דלעת
עיישיה (אין פרח כזה ,תאמינו לי)
וכרכום
ותאמינו לי חוץ מהקור היה גם פחד
ועל הפחד ואולי עוד על ניסים ונפלאות באשר לקורותי בלבנון
בפוסט אחר לגמרי
השמש נעלמה כבר בזמן שאני יושב לי ומעלה זכרונות
בני הבית מתחילים אט אט להתעורר
ותיכף ירד גשם
כביסה וזה,אתם יודעים
ותיהיו טובים,להזיק זה לא יכול להיות...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
