תגיד יומני

יש דבר כזה משבר גיל ה50?

אני שואל כי אני כבר בן 53 וחצי ואני לא זוכר שהיה לי משבר בגיל 50

לעומת זאת שמתי מזמן לב לעובדה שאני סוג של   late bloomer  כך שאולי אני עובר עכשיו את משבר גיל ה40 המפורסם?

מי יודע?

ולמי פתרונים?

אני רק יודע שאני שרוי בסוג של חוסר חשק מצד אחד לעשות דברים שביניהם יש את עניין הבלוג הזה

ומצד שני כאילו נורא בא לי להכנס לאוטו ולנסוע לא'משנה לאן?

ואצלי הרצון הזה מראה על סוג של חוסר שקט

כאילו נורא בא לי שיקרה לי משהו

אבל הדבר הכי מרגש שיכול לקרות לי זה שאלך לספריה לקחת ספר ואגלה ששמרו לי את ג'ון גרישאם החדש

כאילו אתם מבינים?

ממש וואחד וואו ג'ון גרישאם..

ועוד דבר: אני לא ממש מת על התגובות ה"מחנכות" ואלה שמציירות סימני דרך של

תעשה כך ותעשה כך ואם תעשה כך וכך יצא לך ככה

אני לא צריך את ההכוונות האלה(זה לא אתם, אלה מגיבים חדשים,אלמוניים לגמרי :-))

למעשה אם עוד מישהו יגיב ויאמר לי שזה בסדר שזאת היא ההרגשה שלי

ו"שזהו בלוגך וכתוב מה שבא לך" ואל תתנצל על ההרגשות שלך אני אעמוד בכיכרה של עיר ואצרח !!!

ואולי זה הפתרון ,אני יודע

לצרוח

אבל מה יצא מזה?

אתה מבין יומני את ההתלבטות?

כי אני לא בטוח שאני כן מבין

ומה זה "מה יצא לי מזה"? כל הזמן צריך לצאת משהו???

אני זוכר בגעגוע יומני את הזמנים שהייתי כותב פוסט

שתחילתו בחוסר הבנה מוחלט לגבי משהו ותוך כדי הכתיבה הייתה באה ההארה

איזה זיכוך זה יומני?

איזו הרגשה מדהימה  שפתאום אתה מבין משהו שהסתבכת איתו והתבלבלת בגללו

ופתאום אתה מבין

כאילו בשניה ראית סוג של אור בקצה של מנהרה

היד רצה לה על המקלדת יומני

המחשבות רצות לכיוון היציאה מהאצבע המקלידה

נדחפות לצאת החוצה

אתה זוכר יומני מה קורה ששמים את היד על המקלדת בלי להתאמץ לכתוב?

נכון..יוצאים אחלה פוסטים או לפחות כאלה שיש בהם אמיתות

אבל למה אני ככה?

למה אני מרגיש חוסר שקט

ומאיפה זה בא?

בשבת יצרתי פרובוקציה מויכוח פשוט כדי לריב עם זוגתי (טוב לא בדיוק לריב   הכוונה לויכוח בטונים גבוהים .אבל כבר השלמנו יומני,אל דאגה ואולי אכתוב על זה מחר מחרתיים)

קודם נתתי צעקה על יובל שסרב לעשות איזו מטלה

אני ממש לא אוהב כשהילדים שלי אומרים לי "לא" למשהו שאני או זוגתי מבקשים מהם

ולא תגידו שאנחנו מגזימים בדרישות שלנו

זה לא שאנחנו מבקשים שישטפו את הבית עם דלי וסמרטוט ריצפה כל יומיים

או שיצאו לקושש עצים להסקה

כולה תורנות לרחיצת כלים

נכון הייתי יכול לשכנע אותו לעשות את המטלה בשקט

אבל העדפתי להרים קול

כי הרגיזה אותי הגישה

בנתיים יומני הייתה לי אתנחתא

נטע הייתה צריכה את המחשב לשיעורי הבית שלה ואני נסעתי לספריה לראות האם הגיע הספר של ג'ון גרישם(שכמובן לא הגיע)

ולקנות קורנפלקס ונייר טואלט אם אתם מוכרחים לדעת במכולת

סוג של היילייט של אחר צהריים :-))

אבל בעצם יומני מה אני רוצה מעצמי?

לא מגיע לי סוג של טפיחה על הכתף וברכת חזק ואמץ על זה שאני קם כל בוקר לעבודה?

נכון זה נורא טריוויאלי ולכאורה ברור מאליו שאני הולך כל יום ויום לעמל יומי

אבל לא מגיע איזו טפיחה על השכם לחיצת יד איתנה להולכים בתלם?

למפרנסים בשקט את משפחתם???

לכובסים ברינה?

למייבשים בדיצה?

אה יומני?

למה זה נורא ברור שאנחנו צריכים ללכת יום יום לעבודה

בשמש,בגשם בקור ובשרב?

וזה לא מובן מאליו שיהיו לנו פנטזיות שאנחנו רוצים להגשים ושהם לא יבואו על חשבון עבודה,משפחה,ילדים וכו'?

ועל איזה פנטזיה אני כבר מדבר? שיהיה בספריה את ג'ון גרישאם החדש?

זו דרישה גדולה מידי יומני?

אבל אם להתייחס ברצינות לפנטזיות ,אז שלי לא בשמיים

כי כשמגיעים עם משבר או בלעדיו לגיל 53

רוצים בעיקר לשבת תחת איזו גפן או תאנה

להנות מהילדים

לעשות סקס מידי פעם עם האשה החוקית

ולהנות ממצב כלכלי סביר

כי יומני  לנסוע לתאילנד או להודו זו פנטזיה נחמדה שאולי תתגשם

אבל בו נאמר שזה לא בעצמותי

ולזיין כמו הרווק ילדות בנות 18 לא ממש מושך אותי תאמינו או לא

ואת החלק הארי של הדברים הטובים לכאורה עשיתי לפני שהתחתנתי

אז מה לי מילל עכשיו על סוג של  שיעמום או שיגרה?

שיגרה זה רע יומני??

אז מה נשאר תשאלו

אני חושב שנשאר לחיות את החיים בצורה הכי טובה שאפשר

להיות בן זוג טוב אוהב ומתחשב

אבא טוב

ולהנות ממה שיש

אמרתי לך יומני שכשאני מתחיל לכתוב בסערה גדולה הדברים מתחילים להתבהר

אז עדיין אין לי תשובות מה עוצר אותי מלכתוב

ולמה קשה לי לקרוא פוסטים של אחרים

ואיך גורמים לסוג של חילוף חומרים כדי להמשיך לייצר כתיבה גועשת

לפעמים כשהקוצים בתחת מתגברים

ויש סוג של חוסר שקט

נכון שמותר לי יומני להכנס לאוטו ולעשות סיבוב? עד עפולה...

ולפני סיום אני רוצה לומר אלוהה וחיזקי ואימצי לצמח בר שנמצאת כאן בערך אותו זמן כמוני והגיעה לנקודה שדי לה

לא הייתי מנוי על בלוגה אבל  דרכנו הצטלבו לאורך הדרך הארוכה והפתלתלה ואני מעריך אותה על מה שהיא

הייתי אומר גם כמה מילים יומני על אייל ברקוביץ (שאין לו בלוג..וחבל)

אבל ברוח שהפוסט הזה נכתב לא יתאים לומר מה אני חושב עליו

על כן אשר אני יכול לדווח יומני היקר שמצב רוחי השתפר לאין ארוך מאז התחלתי לכתוב את הפוסט

 גם הביקור הלא צפוי של דודה שולה שהגיעה ללא הודעה לפני חצי שעה לא מעכיר את רוחי

ואני יכול להמשיך את יומי או את שאריתו ברוח טובה

תיהיו טובים,יומני עד שאני משתדל

אני יודע שזה חוזר על עצמו הקטע הזה

אבל אני לא יכול לברוח מההרגשות שלי בקשר לבלוג

אני לא רוצה לבאס אף אחד אבל אני ממש לא מתחייב שיהיה מחר פוסט שבת

תבינו

אני מרגיש ריק לגמרי

תחשבו על אחד שמוציא את כיסי מכנסיו החוצה כאומר:

כלום,אין עלי כלום

ככה אני מרגיש לגבי הכתיבה,

הקריאה של פוסטים של מינויים וחברים

והתגובות

אני קורא בלי חשק

מגיב בלי חשק למרות שאני מנסה לענות ברצינות ראויה  לכל פוסט שאני קורא

וגם לתת את מלא הכבוד למי שהתאמץ וכתב

והעיקר אני לא מצליח לגרד את התחתית של עצמי בשביל לייצר פוסטים ראויים

אני לא מתכוון לשקר אף אחד

ולא למכור לאף אחד לוקשים

אני יותר מידי אוהב אותכם ומכבד אותכם בשביל לא לומר את האמת

אני בסדר מבחינת מצב הרוח

המצב הכלכלי סביר

המין אחרי גיל 50 כמאמר התחקירים,פורח (טוב לא פורח,אבל בהחלט מספק)

ואני לא כועס

לא מבואס

ולא כלום

פשוט אני רווי עד צוואר מהבלוג

ואני חייב להתנהל בקצב שמתאים לי

אחרת פשוט ארגיש מיאוס ואלך מכאן

ואני לא רוצה ללכת

אשר על כן אמשיך להיות כאן בקצב שלי

ואני מקווה שתמשיכו להיות סבלניים איתי

תודה יקיריי תמשיכו להיות טובים

ושבת שלום

מגעיל אותי מסע היחצ"נות של "נולד לרקוד"

יצא לי מכול החורים

 כאילו כמה אפשר לשמוע על ההתעלפויות של כחלון

על הצד הדתי של אחת המשתתפות ששמה פרח מזכרוני

ומה יעשו עכשיו? אחרי נולד לרקוד?

אולי משהו חינוכי

נולד ללמוד

נולד לעבור בחינה במתמתיקה

נמאס מההגזמה הפראית שבטח יש מי שחוגגים עליה

ואני מוכרח לומר שאני שמח לאידם של שי ודרור שהעליבו בשידור רדיו את הילדה של נעם ארנון דובר ההתיישבות היהודית בחברון ואיש כהנא

אי אפשר לחשוד בי שאני אוהד של  איזשהו איש ימין

אבל יש גבול שאי אפשר לעבור אותו

ושי ודרור בשם הסאטירה עברו אותו מזמן

אז אם צריך שאיש כמו נעם ארנון יעצור את הסחף הזה,לו יהי

שיעזבו מלהתעסק עם ילדים

הילדה שלו לא מעורבת פוליטית ואין שום סיבה שבעולם שמישהו יסתלבט עליה

מה שכן אפשר לומר לזכותם של שי ודרור שהם  עושים מערכונים מאוד מצחיקים בערוץ 39

שזה הערוץ החדש להורים חדשים

מערכונים בני כמה דקות של אתנחתא בין הדברים ה"מאוד חינוכיים" שמנסים ללמד אותנו...

לפני כמה ימים ראיינה אביגייל אריאלי בערוץ הזה אמא שלא שולחת את ילדיה לבית הספר

לא הצלחתי להבין בני כמה הילדים ועד כמה שאני יודע זו עברה על החוק עם הילדים בני פחות מגיל חינוך חובה

14-15 אבל אולי הי הצליחה לשכנע את מערכת החינוך במקום שהיא גרה ואני לא זוכר איפה זה בארץ

אין לי דעה סגורה בנושא

אני מניח שיש יתרונות וחסרונות לעניין

אני מודה שלפעמים יש לי חשק גדול  להשאיר את נטע בבית ושתעזוב את עניין בית הספר

אבל זוגתי מה לעשות לא "ליברלית" כמוני

ולפני שאתם קופצים עלי אני לא בטוח שהייתי עושה את זה על בסיס קבוע מה גם שיש את הקטע החברתי שהוא חשוב בעיני לא פחות מהלימודים עצמם

וככה בערך באותו נושא : נורא בא לי לפגוש את המורה שלי מכיתה ד'(היא חיה,אני יודע) ולעמת אותה עם ההשפלות שהיא העבירה אותי בגלל שלא עשיתי שיעורים וכאלה

אני מבין שלפני 40 שנה לא ידעו שום דבר על הפרעת קשב אבל הייתי שואל אותה אם זו הייתה מדיניות מכוונת להשפיל ילדים שהיו חלשים בלימודים,להקטין אותם ולגרום להם מבוכה ובושה כמו שהיא עשתה לי

מעניין מה היא הייתה עונה בהנחה שהיא זוכרת

לכן לא צריך להתפלא עלי כשאני מעלה מחשבה ללמד את הילדה בבית ושילך לכפרות בית הספר

אני יודע שאני "מזניח" את המינויים שלי ואני מתנצל

החיים עצמם+טיפול ב"נושא החם" גוזלים את הזמן שלי וזה לבד מהעובדה שהילדים חוגגים על המחשב

ורק עכשיו שכולם מרותקים לנולד לרקוד אני יכול לשבת בשקט ולכתוב

אז מחר אני אתגבר על הפיגור,מבטיח

2 טלויזיות יש לנו ובשתיהן רואים את הנולד לרקוד הזה

נראה לכם שאצליח לפנות את מי שצופה בטלויזיה בסלון כדי לצפות בצ'לסי נגד ברצלונה?

כי זה כאילו ממש יותר מעניין מהתוכנית היחצ"נית הזאת..

יאללה יש לי 20 דקות לנסות לפנות את המאחז בסלון

אז תיהיו טובים.

אה ועוד משהו...   עוד 30 ומשהו כניסות לדעתי אני ב70 אלף

אז תנו כבוד..