פרק 3!!!!
הרגשתי הרבה יותר אבל לא הבנתי כבר כלום, הרגשתי הרגשה משונה, של עצב ושמחה, של בלבול והבנה, של רצון ואי רצון והכל בו זמנית.
הפסקתי לראות, עצמתי עיני, והרגשתי את רגליי מרחפות באוויר, ומחשבתי הייתה צלולה כמו מים באגם שקט.
לא היה לי אכפת מה קורה איתי כעת, הרגשתי כמו בחלום, כמו בחלום בלהות, אבל כבר לא היה לי אכפת.
הרגשתי, אבל לא באמת. הבנתי, אבל לא באמת, פשוט לא ידעתי מה להרגיש, לא ידעתי מה לחשוב, ואז הילדה חיבקה אותי והרגשתי צריבה חזקה בגב,
זה כאב כל כך אבל הרגיש טוב עוד יותר. באותו רגע הרגשתי כאילו הכנפיים הנושאות אותי אל על התעייפו וצללתי בחזרה, לרחוב, לשעה המאוחרת, למציאות.
חזרתי הביתה והרגשתי שהגב שלי צורב מאוד, פתחתי את ארון הבגדים שלי והסתקלתי במראה, ראיתי על גבי סוג של פצע מלא בדם, ניקיתי אותו, שטפתי וחיטאטי אותו ואז ראיתי שיש לו צורה, הוא היה בצורה משונה מאוד, צורה של אות או סמל, זה נראה כמו אות יוונית כלשהי,
אבל לא ידעתי איזו, לא ידעתי יוונית בכלל.
עזבתי את זה בשקט והחלטתי שאני רוצה חיים רגילים, שאני לא רוצה להשתנות, שאני רוצה לחזור להיות אותה נערה ביישנית, ומופמנת, שיודעת להתבטא, הילדה החכמה והיפה, הילדה שקיבלה קצת צומת לב אבל היא הספיקה לה.
כרגיל, אמא הייתה בעבודה, ואבא היה גם.
היינו בבית רק אני, לונה החתולה, תומר האח שלי הוא גדול ממני בכשנה, וגם לילי הייתה בבית אבל היא כבר ישנה.
לילי היא אחותי המאומצת היא בת 6 והורי אימצו אותה כאשר היא הייתה בת שנה, הורי הלכו לבית החולים כי לאמא היה תוספתן, ואז, אישה אחת הייתה בוכייה בבית החולים, היא החזיקה בידה את לילי, אמא ראתה את לילי וישר התאהבה בה, האשה הייתה מפוחדת, היא הביאה את לילי ואת המסמכים הרפואיים שלה לאמא ורצה משם. ברגע שאמא שחזיקה בלילי, היא הפסיקה לבכות וישר חייכה, ואז כשאמא התעוררה מהניתוח לילי כבר הייתה הבת שלה עם כל המסמכים הדרושים.
בכל מקרה, פתחתי את הטלוויזיה בערוץ אם טי וי, והתחלתי לשמוע מוזיקה בפול ווליום ונרדמתי.
בבוקר התעוררתי ב6 בבוקר למרות שזה היה יום ראשון, הסתבר שישנתי כל יום שבת, הרופאה אמרה שזה בגלל הלם ככל הנראה מההתעלפות, אבל אני ידעתי ממה זה, הבנתי שכל מה שקרה לי לא היה סתם, זה היה משהו מיוחד.
קמתי על רגליי ורצתי לשירותים, ואז חזרתי לחדר, היה לי חם למרות שהיה אמצע החורף ולכולם היה קר.
לא היה לי חום אבל בשביל שאמא תרגיש מרוצה, שמתי על עצמי סווטצ'ר על תלבושת בית הספר והלכתי ליום הלימודים.
בבית הספר היה לא משהו, היה מוזר, אבל היה מי שעזר לי במשך כל היום, איזה מזל זה שיש לי ידיד טוב כמו יון.
בלעדיו, לא הייתי יכולה לעבור את היום הזה בשלום.
-
הפרק הזה היה לפי דעתי טיפונת משעמם, אבל... לא יודעת...
תגיבו....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
