ילדה, חכי!
פרק 4
בבית הספר היה מאוד משעמם, אפילו בשיעור מדעים לא התעניינתי בכלל, בהפסקת עשר הלכתי לחצר ומצאתי שם את יון מסתובב עם תומר.
זה היה ממש מוזר לראות את שניהם מסתובבים ביחד, כי תומר תמיד יורד על יון. יון ידיד שלי כבר מהגן, הוא הבן של השכן.
ההורים שלו התגרשו כשהוא היה בן ארבע. מאז הוא גדל עם אבא שלו פה בארץ, ואמא שלו טסה לתאילנד ונרצחה שם. אמא שלי עזרה ליון ולאבא שלו להתייצב ולעמוד שוב על הרגליים, היא שמרה על יון בזמן שאבא שלו התעכב בעבודה, והיא תמיד התנהגה אליו כאילו הוא גם הבן שלה. תומר תמיד קינא באיך שאמא הגנה על יון אז הוא תמיד ירד עליו ללא הפסקה.
זה היה ממש מוזר לראות אותם מדברים בלי לריב, באתי מאחוריהם בלי שהם הרגישו ואז הבהלתי את יון, הוא כמובן קפץ במקום מרוב בהלה, ותומר לא צחק ולא כלום, הוא רק הסתכל עלי במבט מוזר ומשונה, ואמר לי: ''לא היית צריכה להמשיך לישון עדיין?'' כמובן שאני ישר עניתי לו שאני מחלחיטה בעצמי מתי אני יושנת ומתי לא.
כמובן שכרגיל דיברנו בשיא הציניות והאירוניות. ''היי יון מה קורה? אני רואה שקמת היום מפוחד, כן?'' ''את הפחדת את כולם עם ההתעלפות שלך. שלא תעזי להתעלף שוב!'' ''כן אמא'לה'' וכדי להבהיל אותו שוב ולראות את תומר מחייך לאחר מכן עשיתי את עצמי כאילו התעלפתי, תומר ישר הבין, ועזר לי לשחק אותה מתעלפת. יון ישר נכנס לפאניקה והיה לו פרצוף מוזר מאוד, ואז תומר ואני התחלנו להתפקע מצחוק. יון נעלב קצת אבל אז היה צלצול. הצלצול הדוחה הזה, בית הספר שלנו לא החליף צלצול כבר 20 שנה! היה צריך להיות לנו שיעור ג''ג אבל אז במערכת הכריזה המנהל אמר: ''תלמידים ומורים יקרים, כפי שכולכם יודעים היום נערוך חיסונים, כל מי שיקבל חיסון יוכל ללכת מיד לביתו. החיסונים יינתנו בכל כיתה. כל התלמידים חייבים לקבל חיסון, חוץ מהתלמידים אשר הראו לאחות בית הספר את פנקס החיסונים והיא אישרה שהם חוסנו. תלמידים אלו רשאים ללכת מיד הביתה. בהצלחה לכולם, והמשך יום נעים.''
המנהל הזה ממש ממש נחמד. קוראים לו סימון ברגלנמן והוא גם מורה הג''ג שלנו בבית הספר. השנה תהיה השנה האחרונה שאנחנו נלמד ג''ג.
זה כל כך כיף! יותר זה לא יהרוס לי את הממוצא...
יון תומר ואני היינו בין עשרים התלמידים שהלכו מיד הביתה, אבל אנחנו הלכנו לטייל במקום.
הלכנו לטייל בפארק גדול מאוד שנמצא ליד בית קברות צבאי, ושם עלינו על הנדנדות בכדי להיזכר באיך שהיינו משחקים כשהיינו קטנים יותר.
עליתי על הנדנדה, ואז ראיתי על המגלשה האדומה את אותה הילדה באותה השמלה עם אותו המדליון, והפעם רציתי להתעלם, והיא כאילו התקרבה אלי. שאלתי את יון אם הוא גםם רואה אותה והוא אמר לי ''רואה את מי?, תיזהרי, אם את מרגישה לא טוב אז אולי כדאי שנלך הביתה..''
סוף הפרק...
אני לא יודעת מה קרה, אבל אין כל כך רצון לכתוב עכשיו את הסיפור ובגלל זה הפרק הזה והקודם יצאו לא מי יודע מה טובים.
אנסה להשתפר בפעם הבאה.
בייי ביי
ואל תשכחו להגיב!!!!
אתם לא מגיבים לי.. ]=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
