הספר התקבל לסקירה מההוצאה.

מילון הצירופים של רוזנטל מקיף 18,000 מטבעות לשון, ביטויים, בעברית החדשה. בנוסף על ההגדרה המצורפת לכל ביטוי, מובאים גם גלגוליו מהעברית המקראית או המשנאית, מאנגלית ומשפות אחרות.

המילון כולל גם מפתח מקורות נרחב ומקיף, הפניות למאגרי מידע, ותזאורוס של שדות סמנטיים.

הביטויים שכלל רוזנטל במילון כוללים ניבים ב“שפה גבוהה“, בשפה מדוברת ואף בסלנג של ממש. מדובר בעבודה מקיפה ומרתקת שאני ממליצה לכל חובב שפה להחזיק בביתו.

מבחר דוגמאות לערכים, המביאים את רוח המילון, לדעתי:

לא עשו אותו באצבע. פיקח, מנוסה. יידיש: מען האט אים ניט געמאכט מיטן פינגער. | “אני אהרוג אותך! את לא תגמרי את השנה אצלי! חכי, חכי, את האצ“ל לא עשו באצבע!” (בן-יהודה, 57).

שבורית זכוכה. זכוכית שבורה. צירוף משוכל (ספונריזם) שנטבע על ידי שייקה אופיר במערכון משנות השישים “בלבולי מילים“. | “על הרצפה היה במקרה שבורית זכוכה” (עמוס קינן, בית המשפט, בביצוע שלישיית הגשש החיוור).

איבד את הצפון. התנהג בצורה מבולבלת ומנותקת, איבד את השליטה על מעשיו. צרפתית: perdre le nord. הניב לקוח מתחום הניווט. | “בנושא זכויות היחיד – אסור באיסור חמור שלכנסת תהיה המילה האחרונה. מישהו כאן איבד את הצפון” (השופט מיכאל חשין, ynet, 5.11.07).

רוזנטל הוא בלשן ולשונאי נפלא ומוכשר, והספר הזה מוכיח זאת שוב לקוראים, בהומור ובהנאה גדולה.

מאת ליאור בצר

מאז ומתמיד נחלק חקר האנושות לשניים. לצד האחד ניתן לשייך את כל אותם חוקרי מדעי החברה, הסוציולוגים, המרקסיסטים והפמיניסטים שטענו שהאדם הוא יצור חברתי ואבחנה זו משפיעה בעצם על כל מה שהאדם עושה. בצד השני ניצבים המדענים, הביולוגים, הכימאים והפיזיקאים שטוענים שהאדם הוא חלק מהטבע וככזה הוא נתון לדחפים הנקבעים לפי מבנה גופו המותאם אבולוציונית לנסיבות חייו ולתפקיד שהוא ממלא בשרשרת הטבע. בהישמע הגונג ולאורך ההיסטוריה  נציגים נבחרים של שתי ההשקפות התכתשו זה עם זה ולמעשה לא הגיעו למסקנה חד משמעית בדבר צדקתו של צד אחד או אחר עד עצם היום הזה. תוך כדי הויכוח המר הזה לא היססו החברתיים לאיים בביקורת נוקבת על סדרי העולם בעוד הביולוגים החזירו אותנו הרחק בזמן עד לימי האדם הקדמון והפרהיסטוריה.

כל ההקדמה הזו באה כדי לספר לכם מה קורה כשמישהי כמוני, חסידה נלהבת של התיאוריות החברתיות שגם מחזיקה בהשכלה אקדמית בתחומים אלה נפגשת עם ספרה של מריאן ג. לגאטו, פרופסור לרפואה קלינית שמתמחה בהבדלים הביולוגיים בין המוח הגברי למוח הנשי ומשתייכת, מבחינתי לפחות, לצד השני של המתרס. 

אז נכון, לעיתים ההתעקשות הזו של פרופסור לגאטו להסביר כל הבדל בין נשים לגברים במונחים של הרכב המוח שלהם קצת מרחיקה, ואודה שקצת היה קשה לעקוב אחר השטף המדעי למישהי כמוני ללא שום השכלה בסיסית בביולוגיה או כימיה. מצד שני הספר קולח ומעניין והצליח להביא אפילו אותי, חסידה נלהבת של מדעי החברה והמחקר האנושי לחשוב שהתשובה איננה שחור ולבן וכמו במקרים רבים אחרים גם לנושא זה צדדים רבים ואין להמעיט בחשיבות הצד הביולוגי ובהשפעתו על התפקוד שלנו.

עם זאת, מאחר ואני יותר קרובה לסוציולוגיה ולפסיכולוגיה מאשר לביולוגיה, שמחתי לגלות שלגאטו משתמשת בשפה נהירה שמקלה על ההבנה של החומר המדעי, ומצאתי עניין רב גם בסיפורים על המטופלים שלה אותם היא משלבת לאורך הספר כדי לצד העובדות.

נקודה משעשעת אחרת הייתה העצות שלגאטו מביאה בספרה שלטענתה יעזרו לנשים להבין יותר טוב גברים (מסקנה כללית: הם שונים מכן, תפנימו) ולתקשר טוב יותר עם גברים (דברו פחות, ונסחו את הטענות שלכן כלפי הצד השני במשפטים קצרים ומתומצתים בלי לחזור עליהן). לגאטו גם תורמת מניסיונה בציון התחומים שבהם טוב יעשו גברים אם יהיו יותר "נשיים" וטוב יעשו הנשים אם יהיו יותר "גבריות". ראיה זו שוברת את הסכמה הכללית של הספר שרואה ברובה את החלוקה בין המינים כחדה, ופחות כזו המסתכלת על הזהות המינית שלנו כנמצאת על רצף בין הנשי לגברי או בין ההטרוסקסואליות להומוסקסואליות.

מעבר לעיסוק המעניין בהבדלים בין המינים, ספר זה העוסק בהתפתחויות האחרונות בתחום חקר המוח, חשוב גם מבחינה נוספת. המידע ההולך ונגלה לעולם המחקר על תפקודי המוח ייתכן ויאפשר בעתיד (הלא כל כך רחוק) לשנות את התנהגותנו. להשלכות אלו (שבודאי יהיה להם גם משמעות לצד החברתי של חיינו) לא כל כך מתייחסת המחברת, אולי מפני שהיריעה תקצר מלהכיל את כל התחומים הרחבים בנושא חקר המוח בכלל ובפרט חקר ההבדלים בין המינים.

לסיכום זהו ספר קולח, מעניין ומרתק. מומלץ לכל המתעניינים במגדר, מהאסכולה החברתית ומהאסכולה הביולוגית כאחד. J

לבלוג הקולנוע של buttercupN

חורחה בוקאי , מחבר הספר מי אתה (מסקרן אותי למה לא השאירו את השם של המהדורה הקודמת, "שמע סיפור", שנאמן יותר למקור) הוא פסיכולוג לא סטנדרטי שנעזר באגדות עם, סיפורים מהתלמוד, מעשיות בודהיסטיות וכן הומור כדי לשקף למטופל את הרגשות שהוא מרגיש  ואת המלכוד האבסורדי שלו. המטרה של הטיפול היא לאפשר למטופל את החופש לבטא את מה שהוא מרגיש ולא "לזייף".

הספר מתאר סדרה של פגישות בין מטופל המכונה דמיאן לפסיכולוג המכונה "השמן". כל פגישה מסתיימת בסיפור.

אני חושבת שחלק מההנאה בקריאת ספר זה היא היכולת להתחבר מחדש לסיטואציה הילדותית לכאורה של האזנה לסיפור אגדה בו דברים מסופרים כהווייתם וללא "רעש" מיותר וללא קישוטי פלצנות יומרניים. יש משהו בסיפור עם או באגדה שמפשט דברים שהורגלנו לראות כמסובכים ומציג חשיבה מחוץ לקופסא, רצונות סותרים של אנשים, חמדנות ובחירות שנעשות באוטומטיות בלי מחשבה. למעשה אגדות משקפות לנו את הפגמים האנושיים שלנו בצורה שהיא לעתים הומוריסטית ולעתים מכאיבה כמו צביטה.

כשקוראים את הספר מרגישים כאילו נמצאים יחד עם דמיאן המטופל בקליניקה המבולגנת של "השמן". שותים איתו מאטה ומאזינים לסיפור מעורר מחשבה, צחוק ולפעמים דמע. הספר מזמין קריאות חוזרות.

מאת ג'וליאנה

גילוי נאות – הספר התקבל לסקירה

תמיד כשמישהו שואל אותי מה אני רוצה, בהקשר זה או אחר, אני עונה מיליון דולר.

באחת מהפעמים שהתחכמתי ועניתי תשובה זו אימי שאלה אותי מה אני אעשה עם הכסף, ודי מהר נגמרה לי "רשימת הלוטו" שלי שכוללת את הדברים שאני רוצה לקנות ולעשות בכסף הזה. אפשר לומר שכמעט כל חלומותיי ניתנים למימוש גם בלי זכייה בהגרלה זו או אחרת, עם קצת עבודה וקצת חיסכון.

אבל רגע לאחר שהגעתי לתובנה הזו בקול רם, אימי המשיכה בשאלותיה ושאלה אותי אם מיליון הדולרים הדמיוניים האלו יעשו אותי מאושרת. על שאלה זו כבר לא היה לי מה לענות.

זה בהחלט נחמד לקבל סכום כזה, אך האם זה מה שיביא את האושר המיוחל?

ומה באמת עושים כשזוכים בסכום כזה – משקיעים? קונים בית? תורמים? עוזרים למשפחה ולחברים?

זה יכול להיות תיק לא פשוט לניהול (לא שאני מתנגדת לרגע).

מחשבה זו ליוותה אותי לאורך כל קריאת הספר "ההגרלה" של פטרישיה ווד המספר על פרי מ' קרנדל. פרי הוא נער איטי (נקודה אחת במבחן ה-I.Q מבדילה בינו לבין פיגור שכלי), שכל משפחתו מתנכרת אליו והא גדל אצל סבתו שמתה בתחילת הספר. פרי נשאר לבדו, עם שני חברים ממקום העבודה, כשהוא מגלה שזכה בפרס הגדול בהגרלת הלוטו.  וכיאה למשפחה של עורכי-דין תאבי בצע, מהרגע שזכה פרי בפרס משפחתו נזכרת בקיומו ומנסה להוציא ממנו כמה שיותר כסף. אבל הם לא היחידים, כמעט כל אדם שמכיר אותו, או שלא מכיר אותו רוצה ממנו כסף.

"כל החיים הם הגרלת לוטו אחת גדולה ומחורבנת. חלק מהאנשים מגרילים שכל, חלק לא. יש אנשים שמגרילים סרטן. אחרים זוכים בתאונות דרכים והתרסקויות מטוסים. זו בסך הכול הגרלה. זו רק הגרלה ארורה" (עמ' 258)

אבל זהו לא רק ספר על כוחו ההרסני של הכסף. זהו ספר על נער כמעט-מפגר ששומר על אופטימיות ובעזרת המון כוח רצון מצליח לנהל חיים מלאים, ויותר מהכול זהו ספר על חברות אמת.

לאורך הספר, כאשר פרי מדבר, הוא מסביר את המילים שהוא אומר (הוא לומד כל יום מספר מילים מהמילון) ומביא פירושים שונים לסיטואציות על פי תפיסת עולמו הפשטנית-יחסית, ובהתאם לכך הספר כולו לא כתוב בשפה גבוהה, אלא בשפה המתאימה לאדם איטי. ההערות של פרי והפרשנויות שלו פותחות צוהר לעולמו וגרמו לי כל-כך הרבה פעמים לחייך. הצורה הפשוטה בה הוא מביא את הדברים נותנת זווית ראייה שונה, יפה ומיוחדת על עולמנו.

לא רק חיוכים היו בספר, גם מעט דמעות הזלתי, ואני אינני נוהגת לבכות כשאני קוראת ספרים, אף על פי שלרוב אני קוראת ספרים קשים. אבל בספר זה לא בכיתי מכאב או מצער, אלא מהתרגשות כנה שמאוד נגעה בי, אולי דווקא בזכות הפשטנות של השפה.

זה לא ספר השנה או ספר העשור. קראתי טובים ממנו, אמת. אך נהניתי מאוד מקריאתו, נסחפתי איתו והוא בהחלט סיפק לי פסק-זמן מחויך ומהנה בחברתו של פרי, שהוא אולי איטי, אך הוא רגיש ופיקח להדהים.

"וולפגנג אמדאוס מוצרט אמר: לא מידה נשגבת של אינטליגנציה או דמיון, גם לא שניהם יחד, הם שיוצרים את הגאונות. אהבה, אהבה, אהבה, זו נשמת הגאונות" (עמ' 368)

לקריאת הפרק הראשון:

http://e.walla.co.il/?w=/236/1596288

ההגרלה

פטרישיה ווד

מאנגלית – א. ברעם

379 עמ', כריכה רכה

כתר, 2009

 יעל דומב-אלון

 

העלילה מתחילה עם סופר מתח, אנדרו,  שמתעורר בבית החולים לאחר שנותח להסרת גידול במוח. בעמודים הבאים הוא משתחרר מהכלא לאחר שהורשע כרוצח אבל זוכה מחמת אי שפיות זמנית.

הוא לא זוכר מה קרה בערב האמור על אף שהוא משוכנע שהוא לא מסוגל היה לרצוח את ארוסתו לשעבר. עד כאן התחלה לא אופיינית למותחן ואני, כמי שקראה כבר כמה מאות מותחנים בשנים האחרונות, נמשכת לתוך העלילה.

הטוויסט הראשון, בסביבות עמוד 100, הוא שאישה נוספת נרצחת והעדויות הפורנזיות מובילות אליו (לא, זה לא ספויילר, זה כתוב על הכריכה, מאחור) כלמודת טוויסטים הייתי בטוחה שלא יעמוד לרשות הגיבור, אנדרו, דבר כדי להוכיח את חפותו ושהוא יאלץ לנקות את שמו, תוך כדי בריחה מרשויות החוק. נו אז חשבתי. לא כך המקרה בספר הזה. אנדרו אוסף את כל החומר הרלוונטי לחקירת הרצח הראשונה וכמה תמונות שהבריח במכנסיים שלו ממטה המשטרה (איך ולמה הוא יצא משם לא אגלה) ויושב לכתוב. לפי הפילוסופיה שלו "או שאתה שולט בעלילה, או שהעלילה משתלטת עליך". המשפט הראשון שהוא כותב? אה, נו, זה המשפט הראשון בספר... סגירת מעגל מוצלחת.

מבחינתי, הספר הזה הוא יופי של דבר.

העטיפה הלא מחמיאה, אפילו העובדה ששם הספר לא תורגם כראוי (THE CRIME WRITER)  לא משנה לי במיוחד.

הספר כיפי, העלילה זורמת, הכתיבה קולחת, יש הומור והומור עצמי, יש אפילו נגיעות של ציניות.

מותחן לא שגרתי, אבל עם זאת, לא רחוק מדי מהז'אנר, ככה שאפשר להתענג על השוני מהצפוי וגם ליהנות מהאלמנטים המוכרים. ספר מוצלח עד העמוד האחרון. אין נפילות, אין חריקות, אין בעיה עם התרגום. בובה של דבר.

טיימר? שעה וחמישים דקות מהעמוד הראשון עד האחרון. אכלתי ושתיתי תוך כדי קריאה (זו מחמאה לספר).

לקינוח ציטוט מהספר, אנדרו בתהליך המעצר:

"למה אני כאן?" שאלתי.

קיידן אמר, "תתפשט."

"בסדר. אבל חמישים דולר מראש, ואני לא מתנשק על הפה."

"עכשיו."

נעצתי בו מבט זועף. "קודם אני רוצה לדבר עם עורך דין."

"אחרי שנעשה עליך חיפוש"

מדד פאבליק = האם הייתי קונה את הספר? כן. במחיר מלא.

לבלוג של public static

.