בית הקפה הקטן של קאבול

מאת: דבורה רודריגז

A CUP OF FRIENDSHIP – Deborah Rodriguez

תרגום מאנגלית: עידית שורר

הוצאת: כתר                 

שנת הוצאה: 2012

מס' עמודים: 333

סאני, בחורה אמריקאית עצמאית וחזקה, שהגיעה לאפגניסטן בעקבות בן זוגה טומי ונשארה בה. היא מקימה בית קפה בקאבול (בירת אפגניסטן) אותו היא מנהלת ביד רמה ולמרות השמרנות והקנאות הדתית שסביבה היא מצליחה ליצור חלקת אלוהים קטנה באמצע העיר.

לצידה של סאני חוברות דמויות שונות אשר מרכיבות את עולמה והופכות למשפחתה.

האלה-ג'אן, אלמנה אפגאנית, בעלת בית הקפה, בעלת דעות מתקדמות, המנהלת רומן מכתבים אסור עם אהוב נעוריה, אבל נעולה בעולם השמרני והצר הנשלט על ידי בנה, המוסלמי האדוק, המשמש כמאבטח בבית הקפה.

יסמינא, נערה צעירה, הרה מבעלה אשר נהרג ממוקש. היא נחטפה מביתה והושלכה לרחוב כשהתגלה הריונה. היא נאספת לבית הקפה על ידי סאני אשר פורשת את חסותה עליה ומספקת לה מגורים ועבודה, ובכך מצילה אותה מגורל אכזר שכן גורלן של נשים הרות שאינן נשואות באפגניסטאן רע ומר: ילדיהן נחטפים ונמכרים לעבדות וגם להן צפוי עתיד דומה.

אליזבת, עיתונאית אנגלייה, אשר כותבת על מצב הנשים באפגניסטן. החותרת להגיע לאמת גם אם הדבר יסכן אותה.

קנדיס, אמריקאית רבת אמצעים שנטשה את בעלה למען אפגני אשר מנצל אותה לתועלתו.

חברות אמיצה נוצרת בן סאני, אליזבת וקנדיס. ויחד הן מנסות, כל אחת בדרכה שלה ללחום בצדק על זכויות האישה בקאבול וזאת למרות המגבלות.

אפגניסטן המתוארת בספר היא מדינה של ניגודים. היא בעלת נופים מהממים, מנהגים ומסורת מעניינים, אבל באותה מידה היא שסועה, אומללה, מסוכנת ללא עתיד ותוחלת.

זכויות האישה באפגניסטן הוא עניין עצוב וכואב, שכן הן משוללות זכויות וזוכות ליחס משפיל ונוראי. הן וילדיהן חשופות להתעללות. נערות צעירות נחטפות ומיועדות להיות שפחות מין, וחלקן נמכרות לגברים עשירים בארצות המפרץ הפרסי.

לאורך הספר נפרשים לפני הקורא קשת של מצבים. מאבקים וניצחונות, תקוות ואכזבות. הוא מספק לקורא חלון הצצה לעולם וחיים לא מוכרים.

מומלץ בחום.

מאת שולה גולד

סיפור אהבות/ כנרת רוזנבלום*

גליה וכרמי נישאו באורבייטו שבאיטליה, וכעבור עשר שנים ושלושה ילדים הם חוזרים אליה להתגרש. נסיעה-לצורך-גירושין זו (שאגב, אינה אפשרית במציאות המשפטית הקיימת), היא הכוח המניע של הסיפור, שכן כל קורותיהם של הגיבורים והסיפור כולו נפרשים על פני שבעת הימים שמקדישים בני הזוג לתהליך הגירושין והמעקשים הבירוקרטיים שבו.

יוזמת הגירושין היא גליה. כרמי משתף פעולה למרות התנגדות מסוימת, ולמרות מחאות קולניות מצד ילדי הזוג. סיבת הגירושין היא גידו, גבר שאיתו היה לגליה קשר רומנטי אותו היא ניתקה. כלומר: הגירושין אינם נובעים מכעסו של כרמי על בגידה, לא מרצונה של גליה לעבור לחיים עם גידו, ואפילו לא מחוסר-אהבה בין בני הזוג. השלילה המוחלטת של מניעים חיצוניים לקריסת מערכת היחסים מאפשרת לספר לבחון שאלה מורכבת וחמקמקה יחסית, וגם מאפשרת לו מגוון של כיווני התפתחות סבירים.

על הבסיס המסקרן הזה נבנה רומאן שלם שמתאר את תהפוכות הרגש של חיי זוגיות ופרידה; את המהפכים שעוברים אנשים גם בתוך מערכת יחסים תקינה, אוהבת ומתפקדת. גם אם התיאור הזה אינו משכנע במאת האחוזים, משום שרגשות הם דבר שקצת קשה לתאר במילים מדויקות, מכל מקום הוא מעניין מאוד. נוסף על כך, גיבורי הספר – הן הדמויות האנושיות והן המרחבים העירוניים והרגשיים – מתוארים היטב ומעשירים את הסיפור ברבדים נוספים. התוצאה היא חוויית קריאה נעימה ומעניינת.

*כנרת רוזנבלום היא הכותבת המופלאה של פריזאית, וגם שם היא מפליאה בתיאורי ערים ורגעים אנושיים.

מאת שרון

ירח קפוא - יאן קוסטין וגנר

הוצאת כתר

מגרמנית: דפנה עמית.
עורך אחראי: דרור משעני.
עטיפה: עדה רוטנברג
281 עמ', 2012

יופי של ספר מתח שהוא לא רק כזה.

אני שמחה שזהו הספר הראשון בסדרה בלשית שגיבורה הוא הבלש הפיני הרגיש והחכם קימו יואנטה. הספר הזה נכתב כבר בשנת 2003. מחברו הוא גרמני ששנים רבות השתקע בפינלנד.

קימו יואנטה בחר לשרת במשטרה כדי להיות בצד של הטובים ולהלחם ברעים. לאחרונה איבד את אשתו האהובה סאנה שמתה ממחלה קשה. הוא אינו יכול להתאושש ואף על פי כן ואולי משום כך ולמרות הכול, הוא חוזר לתפקידו במשטרה בעיר טורקו שבפינלנד לאחר יומיים של אבל, לאחר שאישה בת גילה של אשתו נמצאת חנוקה בכרית. אין סיבה נראית לעין להירצחה ויואנטה הרגיש לנושא המוות, האהבה והחיים מנסה לאתר בדחיפות את הרוצח. עד מהרה יש עוד מקרי רצח והמסקנה היא שכולם נרצחו בידי רוצח אחד. יואנטה רגיש ביותר ומיוסר, חושב על אשתו ללא הרף, שוקע בחקירה באופן שונה מהאחרים.

מתוארים בספר קשריו של יואנטה עם חבריו השוטרים ובעיקר עם מפקדו. אין יודעים יותר מדי אחד על השני. הוא מרגיש קשר סמוי אל הרוצח. הוא יודע שהרוצח מקפיד לא לבלוט, מרגיש חזק ובלתי פגיע. נראה לו שהוא מבין אותו... גם את הרוצח מעסיק נושא החיים והמוות...

בספר כמה קולות אך הקול העיקרי הוא של הגיבור הראשי. רגשותיו, מחשבותיו  והתמודדותו עם האבל.

הספר כתוב היטב, לעיתים המשפטים קצרים מאוד והוא מעמיק מעבר לספר מתח רגיל. המקום - פינלנד בחורף. המשמעות - שלג וקור עז. תמונת הכריכה יפה ומעניינת. ואיזה יופי - השמות הפיניים מנוקדים כדי להקל עלינו את ההיגוי הנכון.

אהבתי.

על הסופר

יאן קוסטין וגנר, (יליד 1972) מתגורר בפינלנד עם משפחתו. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים בינלאומיים.

מאת שוש מילמן

"שלוש נשים חזקות" / מארי נדיאי. מצרפתית: עדה פלדור

שלושה סיפורים שלהם חוט מקשר אחד – התמודדות על החופש והזהות האנושית של אישה שסיכוייה להתפתח בעולם משתנה כמעט אפסיים. שלוש הנשים כהות עור, כל אחת בדרכה מגלה שאפשר אחרת וכל אישה מתמודדת בהתאם לאופיה.
הן שונות והסיפורים שונים רק צבע העור, אזור המקור וחוט מקשר משפחתי זניח לגמרי לסיפור משותפים להן. אבל הן בהחלט שלוש נשים מרתקות בעלות אופי חזק שאיננו מוותר, שנלחם ומנצח כל אחת בדרכה. כנוצות אווריריות אך חזקות ומלטפות, הן מרחפות בין שני עולמות יש שתנצח את הגורל ויש שתנצח עם הגורל.

נורה - : "...באותו אופן חדלה לשאול מדוע אין לה ספק שאהבתה לבתה תיוולד בה מחדש ברגע שתמצה את כל מה שהיא יכולה לעשות למען סוני, ברגע שתשחרר את סוני ואת עצמה, מן השדים שהתיישבו על בטנם כשהיא היתה בת שמונה וסוני בן חמש.”

הסיפורים מסופרים בכשרון סיפרותי נדיר ומפתיע, וכשמכירים את שלוש הדמויות שבספר אפשר להסיק גם על כוחות ועוצמות שנושאת עימה הסופרת ביצירת המופת הזו:
קאדי - : "אישה צעירה שהיתה יכולה להיות היא עצמה, בחייה הקודמים, יצאה למדרכה וסילקה לוח עץ שחסם את החלון היחיד של המזנון שלה, וכשקאדי ראתה את הגוף שהיה בכל זאת מהודק וחזק בדקיקותו כמו גוף של נחש, היא זיהתה צללית דומה לשלה וקלטה איזו עבודה עושים השרירים שלה, שמוליכים אותה בצעד כה איתן, קלטה את עוצמתם, את נוכחותם התמידית, שהיא עצמה כבר שכחה, קלטה את כל גופה הצעיר והחזק שכבר חדלה להקדיש לו תשומת לב קלה שבקלות ועכשיו שבה ונזכרה בו, שבה ומצאה שבמראה של האלמונית הזאת, שעכשיו העמידה בשורה על הדלפק החיצוני של המזנון את בקבוקי הגזוז שהיא מציעה למכירה, ושבארשת המרוכזת, השלווה, המאופקת שלה היתה יכולה להיות היא עצמה, קאדי, בחייה הקודמים".
אל עוצמתה של האישה בסיפור האמצעי אנו מתוועדים בסיפורו של הבעל רודי. רודי עובר מסע קשה מנשוא והקורא מלווה אותו  – אך אני הזדהיתי עם האישה שברקע, זו שקולה כמעט ואינו נשמע אבל הוא עוצמתי, הוא מסתנן לקורא – בייחודיות הסיפורית של מרי נדיאי.
רודי בעלה של פנטה עובר מסע פסיכולוגי מרתק: "לאורך כל הבוקר, כמו שיירים של חלום כאוב ומשפיע על משהו, ליוותה אותו המחשבה שעדיף היה לו לא לדבר אליה כך...” (עמ' 79)
..."משהו בה מסרב להתפענח, ושב כמעט בהערצה אך גם באי-נוחות – משהו בטבעיות השלווה הזאת של אישה שהיא לפני הכול אינטלקטואלית, משהו בחוסר המודעות שנדמה שיש בה – דווקא בה, שמפענחת הכול לשיוויון הנפש שלה עצמה" (עמ' 87)
” אהה, אמר לעצמו בהבזק של כאב, וכשכל הזעם נעלם, בעוד הצלצול מהדהד בתוך אוזנו … מה בעצם קרה להם, לשלושתם, שגרם לאשתו ולבנו, האנשים היחידים שהוא אוהב בעולם (כי לאמא הוא רחש רק חיבה מעורפלת, רשמית, נטולת השלכות), לראות בו אויב?” ( עמ' 97 )
..."אה, חשב, קודח מחום ומצמא, וכי אין הוא צולל שוב בעצם הרגע הזה לתוך הסיבוכים והמעקפים המסוכנים של החלום הזה, המדיר והחדגוני בעת ובעונה אחת, והחלום המכאיב והמשפיל הזה שדווקא עכשיו, בכוח רצונו, התחיל להיחלץ ממנו?"(196)
שלושת הסיפורים כתובים בצורה כובשת מרתקת ומעניינת. שלושתם מסעות פנימיים של הגיבורות. התרשמתי במיוחד מהאמצעי מבין השלושה - מהסיפור של פאנטה. האישה ברקע הסיפור וכמעט ואינה נשמעת אבל היא הדומיננטית, סיפורה חודר אלינו דרך זה של בעלה שעובר ביום אחד תהליך מרתק של מסע וזיכוך.

אוגניה, בלוגילוגי

החיים על פי לובקה / לורי גרהאם, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, מאנגלית: יואב כ"ץ

שמי אולגה אילייבסקה, אני תורגמנית בולגרית בינלאומית בהצלחה מוסמכת. בגלל שאכן תרגמתי אורחים רבי מעלות בבולגריה ובעולם כולו, אני יצאתי לגלגול הופעות עולמי של סבתות מגורני, מה עושות מוזיקה בלתי מתקדמת משנות אתמול, אבל תאגיד ענק להקלטת דיסכּים קומט מתעקש לעשות גלגול, לכן אסע איתן.

המנהיגה של סבתות מגורני, שם שלה לובקה לילובה, מה היא איקָרָה לא משכילה וגם היא אכן חושבת שהיא יודעת אנגלית, אבל תעשה הרבה טעויות ומוציאה שמות רעות לעם הבולגרי. מי יודע איזה חורבנות יכולים לבוא.

סבתות מגורני באות לסופיה שרתון מלון בבוקר של יום רביעי. אכן דיברתי עם סטנקה סטויאנובה. יש לה טלפונייד, למרות שהיא סבתא זקנתית מכולן בעלת שבעים וחמש שנה. לפי דעותי זהו גיל מבוגר מדי לגלגול תרבותי. סטנקה אומרת שהן יבואו במכונית מוסקוביץ' של גריגור ניקולוב, בן של קיצ'קה ניקולובה, אבל בעשר בבוקר הגיעה מכונית מוסקוביץ' עם ארבעה אנשים רק: לובקה לילובה, קיצ'קה ניקולובה, זווטה בוריסובה ואישה בלתי מצופה, דורה גברילובה.

איפה מארה פטקובה, שאלתי את עצמי. איפה סטנקה סטויאנובה?

"בגלל גילאים שלה, מארה פטקובה לא באה לגלגול זה," השיבה לובקה לילובה.

גם במכונית מוסקוביץ' רק מטענים של שלוש סבתות. במקום מזוודה, דורה גברילובה לובשת הרבה הרבה מלבושים, כמו בובת מטריושקה, כדי שעובדי מטענים לא יכולים לגנוב. אפילו לא הביאה איתה רקוויזיטים אישיים, דוגמאות, סבונים, מטאטא שיניים. אבל לובקה לילובה אומרת, "אין צורך מטאטא שיניים. דורה גברילובה אין שיניים לה."

אחר כך הגיעה סטנקה סטויאנובה בלימוזינה מרצדס של בן, גוגו סטויאן.

כשהגענו לעיר האנגלית הית'רו, נוכחנו לדעת כי מנהל רם דרג של דיסכים קומט, באזז ווקסלר, זהו אינו אדון אנגלי. היא נקבה אמריקאית. כאשר הגענו זה גרם אותי הפתעה רבה. מה גם היא לא לובשת חליפה של איש עסקים אלא בגדים של שפחת מין מערבית. אולי היא לא התרוממה לעמדה זאת בגלל מצוינות, אלא בגלל טובות הנעה מיניות. אני אשקיף עליה.

עם באזז ווקסלר ישנו איש צעיר ונעים, מאל קליוור, שאכן מגיש עזרה לה ולכל אנשים מה צריכים.

מיד נסענו עם נהג ג'רי והמיקרו-בוס לוקסוס שלו לעיר אגדית קינג לין בה יעשו הסבתות מגורני הספקטקל שלהם מחר.

סטנקה סטויאנובה לא נסעה איתנו. במקום זה, באולם נכנסים חיכה לה נכד שלה, בויקו סטויאן, עם שומרי גוף. זה לא מוצא חן בעיני. למה זמרנית מכפר חייבת שומרי גוף? למה חייבת היא לנסוע בלימוזינה כמו אישה של בכירי מפלגה?

באזז ווקסלר היא לא אדם בריא, היא לובשת משקפי נגד שמש גם בלאונג'ה של מלון. והיא לובשת מלבושים משונים.

אנשים אנגלים לא נהנים ממלבוש אלגנטי. הם לובשים רק ג'ינסים כחולים, אולי עם כתמים, אולי חורים. יוצאת מהכלל, מלכה אליזבת, המונרכית, לא לובשת זה.

באזז ווקסלר היא אדם אמריקאי. היא גרה שנים רבות בממלכה מאחדת, אבל בשביל צוואר חדש היא חזרה באמריקה. קראתי על פרוצדורות אלה. גם אפשרי שדיים חדשים, גדולים מאוד.

היא הגידה, "אנחנו חייבות להישאר צעירות ויפות, אולגה. בביזנס שלי, אדם לאדם זאב."

בבולגריה אין אנשים זאב.

נהג ג'רי אומר היא מסומיימת משוגעת. הוא מקווה שבוס בקומט יעיף אותה (ביטוי עממי דיבורי, בתור תורגמנית בינלאומית אני רוצה תמיד לעשות התקדמויות) ואז נוכל להשלים גלגול הופעות של סבתות בשכּט. על-אף-פי-כי, אני יכולה להצטער עליה. היא תוצר דקדנטי של שיטה קפיטליסטית רקובה.

אבל במלון דה-לוקס בינלומי בקליבלנד אכן דיברנו לכשעצמנו על דברים שונים ונוכחנו כי בחיים שלנו יש זהויות רבות. אני מבוגרת של מכון לובדיב בסופיה, היא למדה באוניברסיטת חיים, אבל בלי לקבל דיפלומה. אני לא יודעת איפה מוסד לימוד זה.

שתינו אנו נולדנו 1961, שתינו חיינו בבדידותיות, כל אחת לקחה לה שם חדש להתחיל חיים חדשים, שתינו הגענו לדרגה גבוהה ביותר של מקצועותנו, אבל יש לנו דאגות רבות על עתיד.

באזז אכן אמרה, "אולגה, את לא חייבת להיות תמיד תורגמנית. את יכולה לשנות. את יכולה להיות כל דבר מחורבן שאת חפצה."

אבל אני לא יודעת איזה דבר מחורבן אני אהיה.

אולי השתכרנו יותר מדי וודקה. לפני זה אכן לא דיברתי עם שום בני אדם אחרים על נושא פרטי. בבולגריה זה לא מנהג שלנו. אבל אני מאמינה שלא הייתה סכנה לדבר עם באזז ווקסלר, כי היא שוכחת מהר מאוד הכול.

באזז ווקסלר היתה תמיד בטוחה שההורים שלה לא רצו אותה. אחרת למה הם קראו לה "בריל"? בגיל שש עשרה היא עזבה את הבית ושינתה את שמה, וכיום, בגיל ארבעים ושתיים, היא מנהלת את תחום המוזיקה האורבנית בחברת מוסיקה גדולה בלונדון, בקיאה בכל תעשיית הרוק, הרוק הכבד והמטאל, בת בית בכל המועדונים השווים ויוצאת לסיבובי הופעות עם הלהקות שהן הכי הצעקה האחרונה.

הספר נכתב רובו ככולו מנקודת מבטה של באזז ומתחיל ביום שבו הבוס שלה מבקש ממנה להחליף מישהי במחלקת מוסיקת עולם שחלתה, ולצאת לסיבוב הופעות באנגליה ובארה"ב עם להקה בולגרית המונה חמש נשים, רובן מבוגרות, אשר שרות שירי עם בולגריים.

אל סיבוב ההופעות מצטרפת אולגה המתורגמנית הבולגרית וחלק קטן מהספר הוא פרקים מיומנה, המתארים את הסיבוב דרך עיניה.

"החיים לפי לובקה" הוא ספר משעשע ורב התרחשויות, המגולל מה קורה כאשר נפגשים מערב ומזרח.

מאת מיס קיטי פנטסטיקו