אהבה אמיתית אך לא אפשרית

עוד מעט אני פוגשת אותך

כל כך מתרגשת

כבר בלילה התהפכתי במיטה שנתי הייתה טרופה,

לא רגועה, ידעתי שהיום אנחנו נפגשים.

קמתי בבוקר, התקלחתי, התאפרתי בעדינות,

שמתי את הבושם שאתה אוהב.

הלב פועם בחזקה, הדם מתדפק על העורקים בעוצמה,

פיק ברכיים, חרדה.

איך יהיה, מה יהיה, לתת נשיקה, חיבוק או לא?

האם אצליח לשמור על ארשת פנים סתמית או

שכמו תמיד העיניים שלי ילטפו אותך באהבה רבה

ינצנצו בשמחה ברגע שאראה אותך,

כולי זורחת ומאושרת.

ככה זה כשאנחנו נפגשים זה מה שקורה לי

זה בלתי נשלט, בלתי ניתן לשינוי.

חשבתי שהזמן ישנה אבל לא. ככל שהזמן עובר

זה מתגבר ומתחזק ולא מרפה.

האהבה, הרגשות החזקים, הכמיהה אליך,

הרצון לגעת בך, לחבק אותך, לשמוע את קולך שמתנגן באזניי

כמו מנגינה נעימה שאינני רוצה שתיפסק,

ואתה יושב לך עם החיוך העקום והמתוק הזה,

העיניים שלך מלטפות אותי, מנסה לשמור מרחק,

שנינו יודעים שזה אסור ולא אפשרי ומתהלכים משני צידי השלחן

מסתכלים אחד על השני במבטים שרק אנחנו יודעים מה הם מביעים

ומה עומד מאחוריהם.

כמה זמן זה יכול להמשך כך?

שואלת את עצמי מה יהיה, מתי זה ייפסק,

מתי זה יעבור, האם זה בכלל אפשרי שזה יעבור?

חיה לי מיום ליום, חולמת חלומות שלא יכולים להתגשם,

בתוך הלב יש מקום אחד מסויים שכואב כל הזמן.

במקום המיוחד הזה, ששמור רק לך, אהוב יקר, מתנקזות כל

התקוות, החלומות, דברים שלא יוכלו להתקיים ולהתגשם

וזה וואו, כמה שזה כואב, בלתי ניתן לתיאור.

אוהבת אותך בכל נשימה.

שלך לעד.