אהבה אמיתית אך לא אפשרית

מחפשת בכל מקום, בכל נשימה, בכל פינה, מפנה שאלות לכל מי שרק רוצה לשמוע ומוכן לקבל. לא יודעת איפה למצוא אותי. מרגישה שהולכת לאיבוד, נופלת לתהום, אין מי שיתפוש אותי. יום אחד הכל השתנה. פתאום הרגשתי שאני כבר לא אני. פחות שמחה, פחות מאושרת, עם המון שאלות בלי תשובות, אין לי הרבה רצון לעשות דברים. פועלת קצת כמו אוטומט. קמה בבוקר מתקלחת, שוב מכינה סנדביצ'ים לילדים, מחבקת אותם ואומרת בוקר טוב כשהם קמים. נמצאת לידם עד שהולכים לבית-הספר. אחכ נכנסת לאוטו ונוסעת לעבודה. בדרך הטלפונים הרגילים המחשבות, השאלות שנותרות ללא תשובות. החובות, ה-MUST DOES, הכאב של כל כך הרבה אנשים מסביב, שמחות, אכזבות, חיים.

פעם ידעתי להסתכל על הכל, לנשום עמוק, להודות על כל מה שיש, היום זה פתאום נעלם. כאילו אני כבר בן-אדם אחר. לא מאושר, לא שמח, לא צוהל.

למישהו יש פתרון שעוזר?

מחפשת, מחפשת, מחפשת.....