אהבה אמיתית אך לא אפשרית

כפינו על עצמנו התנתקות. זה מאולץ וכל כך לא ברור איך עושים את זה.

כבר כמה ימים שאנחנו לא מדברים בטלפון רק שולחים מסרים קצרים ועניינים במייל.

מפחדים שלא נעמוד בכך. זה קשה, כואב, חסר. הכמיהה אחד לשני היא בלתי ניתנת לתיאור.

כמהה לשמוע את קולך, את צחוקך, את מילותיך שמתנגנות באוזניי כמו מנגינה שאיני רוצה להפסיק לשמוע,

כמהה להביט בעיניך הטובות המלטפות אותי במבטך, כמהה לטבוע בשפתיך, להריח אותך עמוק לשאוף אותך לליבי ולתוך נשמתי, שם אתה מתקיים ומורגש בכל רגע של היממה.

המפגש האחרון היה עמוק ונוגע, רך ומלטף, ענוג וקסום.

עוד מפגש שבו נגעת בי, בצורה הכי טהורה, אמיתית וענוגה שיכולה להיות בינינו.

הגעת בעצמה רבה לכל תא בגופי, ישר לתוך נשמתי וככה זה מרגיש עד עצם הרגע הזה.

לא יודעת מה להרגיש עכשו. עצב? שמחה? החמצה? כאב? געגוע? ... הכל שם מתערבב לו ביחד יוצר בלבול ואנדרלמוסיה של רגשות.

מנסה כמוך לטשטש את הכמיהה. איך עושים זאת? לשנינו אין תשובה.

מתחילים יום חדש ומנסים לחייך.