בלתי מרוסנת

האמת היא שעד היום לא ברור לי מיהן החברות שלי וכמה הן במספר. וגם בכלל לא ברור לי איך אני אמורה לתקוף את הסוגייה הזו. רשימת התפוצה של המייל האחרון שלי (תחת הנושא "כנסי לקרוא את סלונה")  כללה לא פחות משמונים ושש כתובות של שמונים ושש חברות שלי. אגב, הגיבו אליו רק שישים ואחת בנות, כך שאולי אני צריכה להיאחז במספר הזה דווקא כמספר החברות שלי.

סמסים נוסח "גם שמח וכשר" אני שולחת למשהו כמו עשרים חברות שלי. בכל זאת, כשזה מתחיל לעלות כסף – רשימת התפוצה נוטה להתקצר. אז אני רגע מצמצמת את שישים ואחת המגיבות למייל, לעשרים מקבלות הסמס שייכנסו תחת הכותרת הנחשקת "החברות של אושרית".

לארוחות יום ההולדת שלי אני מזמינה משהו כמו שתיים עשרה בנות, רובן חוזרות להגיע בכל שנה וחלקן לא, בהתאם למצב הרוח החודשי ומצב ההיכרויות החדשות שלי. אז אולי אלה באמת החברות שלי? יש מצב.

כשבא לי קפה עם חברה, יש איזה שש-שבע בנות שאני עשויה להציע להן לבוא איתי.

לבוא לסרט אני אציע רק לכחמש מתוכן. בכל זאת, אינטימיות בחושך היא לא עניין של מה בכך. אז סגרנו – יש לי חמש חברות. כן...?

כשאני במצב רוח רע יש ארבע חברות שאני ארצה לבלות איתן.

כשאני צריכה עזרה באמת, אני אפנה לשלוש.

רק אחת מהחברות שלי ידעה להגיע אליי ולהתייצב לצידי ברגעים הכי קשים שהיו לי בחיים. לעזוב הכל, להגיע ולשבת לידי בכל יום. אחת.

כשאני צריכה לגלות סוד כמוס אני אתקשר רק לאחת החברות שלי. ותמיד לאותה האחת. וזו דווקא לא זו שהגיעה אליי להיות איתי ברגעים הקשים. מוזר.

כשאני רוצה למות, בוכה בהיסטריה, רועדת מפחד, נכנסת להתקף חרדה, לא יכולה לנשום, אכולת רגשי אשמה, או מפחדת מהרגע הבא; כשאני על סף הטירוף ממש, אני לא מתקשרת לאף אחת. אולי ליואבי. אבל הוא דווקא בחור.

האמת היא שעד היום לא ברור לי איך להרכיב בצורה שלימה ומושלמת את רשימת החברות שלי. יש לי כל כך הרבה חברות ובעצם –  יש לי כל כך מעט.

בעוד 100 שנה לפחות (טפו טפו טפו), ביום שאמא שלי תמות, אני ארגיש שנפלו עליי השמיים. אני ארגיש שקילפו מעליי את העור, שאין לי הגנה, שאין לי אף אחד בעולם. אני ארגיש יתומה וערירית וחשופה. אני אמאן להינחם ולא תהיה לי עוד כתף כל כך טוטאלית לבכות עליה. ביום שאמא שלי תמות, אני לא אדע את נפשי מרוב צער ולא יהיה לי מושג איך להתחיל את החיים בלעדיה.

אני מניחה שלמרות שהיא לא נכללת באף אחת מהרשימות האלה, אמא שלי היא החברה שיהיה לי הכי עצוב לאבד.