וואו. המון זמן לא הייתי כאן. הריון, לידה, חופש גדול, כיתה א', עוד יום ועוד יום ועוד אחד... יצא שלא ביקרתי כאן כבר כמה חודשים טובים. והתגעגעתי. מצחיק איך שהישיבה מול המסך בין קירות הבלוג הפרטי שלי הפכה אצלי לסימן לאינטימיות שלי עם עצמי. המקום שלי, השקט שלי, הרגע הפרטי שלי. מוזר איך אצל כולנו, הבריחה מהיומיום העמוס למקום מסודר, מאורגן ושקט יותר, היא למציאות המקבילה שיצרו עבורנו ברוב גאוניותם הוגי הרשתות החברתיות. תקתוק המקלדת משרה עלינו נינוחות, הוא קול הדופק החדש המפעם בלב ההוויה האלטרנטיבית שלנו. האור החיוור והלא מאיים של המסך מולנו מחליף את אור השמש החזק שמחכה לנו בחוץ. הכיסא שלנו מחבק אותנו ברכות, מספק לנו משענת. כמה נחמד אם בעולם בחוץ היו עוטפים אותנו ברכות ומספקים לנו משענות... והמילים, אוי המילים, איך הן נשפכות בקלות אל הגליון האלקטרוני, רצות מתוך האצבעות בזו אחר זו, חופשיות ומשוחררות, מסתדרות על המסך בשורות ישרות ישרות, בגובה אחיד ובשוליים מסודרים. ואם יצאה אחת קצת סוררת, נשמטה ממנה אות, נכתבה הפוך או שסתם נמצאה לא מתאימה, הרי שבמאמץ זעום אנחנו מוחקים, מתקנים, מחליפים. תארו לכם שבעולם הזה אפשר היה לאסוף מהאוויר מילה שנאמרה לא במקום ולדחוף אל הכיס, לתקן משפט עקום, לארגן מחדש שיחות שלמות...
אז למה חזרתי לכאן דווקא היום? אני מניחה שזה חלק מחשבון הנפש שלי, זה הממשי וזה הווירטואלי, שמתעוררים אצלי תמיד בסמוך לכניסת השנה החדשה. חשבון הנפש הזה, שמתעקש לא להרפות, שחופר בי ואני חופרת בו, הוא זה שהושיב אותי היום אל מול המקלדת וחיבר אותי בכח למקום בו אני נמצאת מול עצמי. המסך והמראה אצלי כבר מזמן התהפכו. רק שעל המראה מתנוסס פרצוף, ועל המסך - פרצופן של המילים.
אני נזהרת שלא לערוך עם עצמי את רשימת כל המילים שנאמרו השנה והיו לא במקומן. נמאס לי מהלקאה עצמית. אני חושבת לעצמי שאולי עדיף לחשוב על כל המילים שהייתי רוצה לקבל ולתת בשנה החדשה, והמחשבה הזו מעוררת בי שמחה.
תארו לכם שיכולתם לבחור מה יאמרו לכם השנה ואיך, יש בעולם דבר מופלא מזה?
אני מבקשת לקבל השנה הרבה "אוהב אותך", הרבה "חושב עלייך", המון "אני כאן עבורך". אני מאחלת לעצמי קילוגרמים של "את האמא הכי טובה בעולם" ושל "אמא, אני מרגיש שמח!". אני רוצה לקבל אינסוף "תודה" כי זה אומר שהייתי באינסוף עשייה. אני אשמח לשמוע "הכל בסדר", כזה שמגיע ממקום אמיתי, מקום שבו הכל באמת בסדר. אני מקווה לקבל המון "היה לי נעים" ורוצה שתהיה לי היכולת להכיל גם את "אני חושב שאת צריכה להשתפר ב...".
אני מבקשת לעצמי לשנה הזו שלא אפסיק להגיד "כמה אני מאושרת", שאגיד המון "בבקשה, אין על מה" וגם הרבה "תודה". שלא אשתמש ב "או ש... או ש..." אלא אציע המון "גם... וגם...". שאחלק בנדיבות "היה לי מקסים איתך", שלא אפסיק לומר "וואו, איך התקדמת!" ושבכל יום יהיו לי לפחות כמה "איך אני אוהבת אותך!".
אני מבקשת שהשנה הזו תהיה מלאה במילים רכות, שיבואו אליי בטוב, שיצאו ממני בחכמה.
אני מקווה שהמילים הקוצניות שלי ידקרו רק את מי שצריך, ועדיף שלא אצטרך להשתמש בהן בכלל.
אני מאחלת לעצמי שנה של אושר, של נחת, של בריאות, של שפע.
מאחלת לי שנה באמת באמת טובה.
וגם לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
