למה זה כל כך מסובך בשבילי לבכות את הבכי הזה עד שלא יכאב?

האם הבכי הזה בכלל יעזור?

האם היא אשמה בהכל?

אני יודעת שלא. ובכל זאת נוח להאשים אותה.

ריק לי. ריק לי כל כך.

זה עדיף מבדידות ועצב אבל אני יודעת שהם בהולד.

הם יחזרו ברגע שאני אבריא ואחזור לבית הספר.

ואוף.

אוף אוף אוף עם כל העולם.

והכי הרבה אוף?

איתי.

למה כל כך רע לי?

איפה בכלל הסיבה לכל השטות הזו?

הראש שלי מסתובב.

נראה לי שהחום שוב עלה.

למיטב ידעתי הנורופן הזה לא מחזיק לנצח.

 עריכה:

27.10.10

אולי הנורופן לא מחזיק לךנצח אבל לפחות עכשיו הוא מאפשר לי להרגיש יותר טוב.

יש לי הרגשה חמימה כזו.

מוזר.

וגם ממש ממש לא בא לי לראות פרונו.