הבלוג קיים מ28.09.09 |
 כינוי:
טייגל בוסט מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2022
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
| 2/2022
תיעוב עצמי וחרדות ותייר מאיטליה
טוב אז ככה
כשקורים לי דברים חדשים ומרגשים אני מריצה אותם בראש כל הזמן ואז חייבת להעלות אותם לכתב כדי להוציא את הנושא החוצה, ניסיון להרגיע את המוח האובססיבי שמריץ בלופ את אותם אירועים שוב ושוב
והנה אני אתאר את הסטוץ הראשון שחוויתי בחיי.
התחלנו לדבר בטינדר ומשם באינסטגרם והוא היה חמוד, החמיא לי שהקול שלי יפה והבטיח לקנות לי אפרסמון וגם טרח להציע לי לצאת איתו לדייט בנימה רשמית
הוא תייר איטלקי שמטייל בכל העולם כבר 6 שנים. הוא מעצב גרפי, אוהב פילנדרומים, מזל מאזניים ומתעניין באסטרולוגיה במידה מחשידה. מאוד התרגשתי לדבר איתו וחשבתי שללכת לשכב עם תייר זה בדיוק מה שאני צריכה אחרי פרידה. הוא גם איטלקי ואני מאוהבת בתרבות ובשפה ובמדינה הזאת וזאת גם הזדמנות לבלות עם מישהו ולשכב איתו בלי מחויבות וגם הוא יעזוב את הארץ בקרוב ולא יהיה את הסיכון להיתקל בו ברחוב עזה כשאני בדרך לפילטיס.
אחרי שלושה ימים וחצי של פטפוטים באינסטגרם קבענו להיפגש באיזה בר קוקטיילים פנסי שמנסי שתיירי חוץ ופנים הולכים אליו. בזמן הזה אני חייבת להודות שהחלק הפנטזיונרי שלי בנה מגדלים באוויר כמו האופציה שנתאהב, אני אסע איתו לאיטליה ושם אלד ילדים איטלקים חמודים. כמובן שהמגדל המגוחך ומלא החשיבות העצמית הזאת התמוטט מול החיים שתמיד יתנו לי שיעור בענווה. באתי מהעבודה מסריחה ובגלל שלא ביקשתי שהשותפה תדליק לי את הדוד לפני לא היו מים חמים ונאלצתי לעשות מקלחת של זונות בכיור. התלבטתי אם לגלח את בית השחי שלי שסובל כבר איזה חודש מפריחה בגלל גילוח עם סכין חלודה והחלטתי שפאק איט, אני לא מגלחת וסובלת מצריבה כואבת בשביל אף אחד. יצאתי באיחור והודעתי לו שאני מאחרת ב10 דקות. הלכתי ברגל והתקשרתי לחברה כי נלחצתי מהסיטואציה הזאת שלא עשיתי אף פעם.
דיברתי עם החברה בטלפון תוך כדי הליכה וראיתי אותו יושב על אחד הספסלים. לבוש במעיל יפה עם סיכות בדש וכובע צמר צהוב. הוא קם לקראתי, שמתי לב שהוא נמוך והצטערתי שנעלתי נעלי פלטפורמה שגורמות לי להגיע לגובה שלו. הרגשתי אכזבה קלה משום מה אפילו שחשבתי על התרחיש שאולי הוא נמוך. לקח לי זמן לסיים את השיחה בזמן שהוא עומד נבוך ומסתכל. "אם הולך רע תשלחי לי קוד" היא אמרה "אני יכולה גם פשוט לשלוח לך שלא הולך טוב, הוא לא מבין עברית"
"תשלחי אימוג'י של פיצה"
"טוב בסדר, פיצה, ביי"
אני מקווה שלא אמרתי פיצה ושאם כן, הוא לא שם לב בתוך ג'יבריש העברית.
ניגשתי לומר שלום וההתחלה הזאת לא הייתה כזאת טובה. באתי לחבק חיבוק מנומס והוא נתן לי נשיקה כזאת על שתי הלחיים
שצרפתים עושים וישר הגבתי מוזר ואמרתי שאני לא רגילה לזה ושבאתי לתת חיבוק. אכן התחלה מביכה :)))
הוא מדבר אלי, אני לא שומעת טוב, אני נכבית ומחייכת חיוך אווילי. אני חושבת שמכאן התחלתי להתנתק מעצמי ולהפעיל כל מיני מנגנונים.
"סליחה, אני אוברוולמד"
"בגלל היום? בגלל העבודה?"
"לא" אמרתי "I'm shy"
"אבל מאזניים חברותיים ומדברים הרבה"
"...I'm an introverted libra" אמרתי בטון מתנצל ותהיתי אם הוא חושב לעצמו באיטלקית "אללה בחתי הסתבכתי"
התיישבנו והמשכתי לחייך חיוך דבילי. הוא מדבר ואני לא שומעת כלום כי גם יש רעש, גם הוא מדבר במבטא שגורם לכל המילים להישמע מחוברות, גם כי אני בדרך כלל לא שומעת כזה טוב וגם כי חלק מהנשמה והתודעה שלי בטופס טיולים יוצא מהגוף כדי שאוכל לשמור על עצמי בסיטואציה. עם כל הנתונים האלה היה לי קשה מאוד להקשיב ולהגיב.
בהמשך הערב שוחחנו הרבה מידי על אסטרולוגיה, כל אחד הסגביר לשני על המדינה ממנה הוא בא ועל יהדות ונצרות, רק שאני יודעת יותר על נצרות מאשר שהוא יודע על יהדות ונראה לי שהנושא לא באמת עניין אותו. הוא הראה לי תמונות מבית לחם בה הוא ביקר באותו יום. בכלל בכל השהות שלו כאן הוא הלך לטייל במקומות פלסטינים עם חבריו עוכרי ישראל מהאיחוד האירופי.
הזמנו. הוא הזמין קוקטייל יקר שהוא לפי מתכון ישן מאוד שחידשו ואני הזמנתי קוקטייל איטלקי עם תפוזים שהוא המליץ לי. הוא שאל מה המוצא שלי ואמרתי שהסבים רבים מפולין ואז הוא פשוט קיטלג אותי כפולנייה למרות מאמצי להסביר שיהודים פולנים הם לא פולנים רגילים. "אבל את נראית פולניה" הוא אמר יותר מאוחר בערב "כנראה כי אז הם אנסו כמה סבתות" עניתי.
באיזשהו שלב הוא התכתב עם חבר ושניהם שלחו אחד לשני קריקטורות אנטישמיות של יהודי רודף בצע שמשפשף ידיים בנבזות. הוא התנצל בחיוך נבוך ואמר שזה רק מים בצחוק ואני בתגובה פרצתי בצחוק בלתי נשלט גם מהסיטואציה וגם מהלחץ. בהמשך הערב הוא קיבל התראה ממישהי בטינדר. גם אמר אופס נבוך והפך את הטלפון ואני צחקתי צחוק לחוץ אבל הפעם הסיטואציה לא הצחיקה אותי והמציאות נתנה לי סטירה של ענווה. באותו רגע הבנתי לגמרי שכל מה שאנחנו משוחחים מעניין למירקו את התחת, הוא מתכתב עם עוד 60 בנות במקביל ושהערב הוא בא נטו לזיין. גם אני כמובן באתי לזיין, אבל גם באתי להכיר בן אדם זר באופן כנה והרפתקני בשאיפה להכיר אנשים מעניינים מהעולם. "אבל את פשוט פיס אוף אס שמברבר על עצמו בלי סוף. ירח באריה אופייני." אמרתי לעצמי במנטרה בזמן שאני שותה את הקוקטייל תפוז.
הבנתי באמת שאני יותר מידי מרוכזת בעצמי בשיחה הזאת כשהביאו לנו את הקוקטיילים:
"how do you say cheers in hebrew?"
"לחיים"
"lehaym"
*קלינק*
"in italy, it's salute"
הבנתי שהייתי צריכה לשאול בעצמי איך אומרים לחיים באיטלקית (בלי קשר שכבר ידעתי את זה בגלל הסופרנוס חחח)
ואחרי ההבנה הזאת הבנתי כמה זרקתי את עצמי למים העמוקים.
לא הייתי בדייט ארבע שנים, ובלי קשר שזאת סיטואציה מאוד מלחיצה, אני גם צריכה להביע את עצמי לא בשפה הטבעית שלי אתה אני חושבת ומרגישה. אחר כך תהיתי איך אנשים מתחתנים עם אנשים ממדינות אחרות שלא דוברים את השפה שלהם, איך הם מסתדרים כששניהם לא מדברים באותה השפה אתה הם חושבים ומרגישים. השפה שמכתיבה את התרבות שלהם. את הצורה בה הם ניגשים לעולם.
דיברנו על הרעיון שלי לסרט, על צוענים, על זה שאחד מהחלומות שלי הוא לטייל בכל העולם, והוא ביטל את האמירה הזאת כלאחר יד ושאל "אבל איך את יודעת שזה החלום שלך אם לא ניסית? מה אם לא תאהבי את זה?"
"בסדר אני לא אעשה את זה בכזאת אינטנסיביות... אני רק יודעת שכל העולם הזה קיים ואני רוצה לראות את רובו כי אני קיימת בו ואני רוצה להכיר אותו וזה חשוב"
"זה גם מה שאני חושב, אבל את צריכה להתחיל בקטן. אולי את לא תאהבי את זה"
הרגשתי מוקטנת בסיטואציה והאמת עכשיו כשאני כותבת זה לא כזה נחמד שהוא ככה כיבה אותי )::
כבר מעייף אותי להיזכר בשיחה שם, אסכם שבקושי שמעתי, הייתי טיפסי וחצי מנותקת, צעקתי ודיברתי במבטא אמריקאי מזויף ורק אובר ניתחתי את הסיטואציה והגעתי למסקנה שלא כל כך הצלחתי להרשים את מירקו הנווד האיטלקי. אני חושבת שנתפסתי בעיניו כילדה חמודה ומבולבלת, וואנבי אומנית, אבל לפחות יפה.
הייתי כל כך עסוקה בלחשוב איך מירקו תפס אותי, שלא הקדשתי מחשבה לאיך אני תפסתי אותו.
עכשיו זה מתחוור לי. אני באמת עסוקה מידי בעצמי. הוא חמוד, נחמד ואומנותי אבל כל השיחה ומה שהוא שידר היו ברמה השטחית. כן נכון זה רק דייט מוכוון סטוץ, אבל עכשיו אני מגיעה למסקנה שלא מצאתי עומק מיוחד במירקו לא כי אין לו, אלא כי הוא לא טרח להביא את העומק לשיחה וחבל, כי עומק רגשי ומחשבתי זה מחרמן.
יצאנו מהבר שהביאו לנו את החשבון ורק רצו שכבר נעוף משם (היינו אחרונים). היה לי קר ומירקו הביא לי את אחד מהג'קטים שלו.
"so... what are we doing now?"
"i don't know... maybe another bar? maybe park?"
"park? it's too cold"
"oh yaeh you're right"
מירקו דקלם "i would love some hot tea"
והלכנו לבית שלי
היה נחמד
לא חושבת שאני אוהבת סטוצים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
