לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Love means to me...


alot of pair...

Avatarכינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2009

פרק 1


פרק 1 .

 

חה .

אתם ממש צוחקים עלי .

אין סיכוי .

למה דווקא אני ?

יומן ?

תעשו לי טובה , אני לא נותנת לזה אפילו צ'אנס אחד .

אוקי , אחד . אבל אם זה משעמם אני עוצרת בו בשנייה .

 

אז מה כבר אפשר להגיד ביומן דפוק כמו זה ? למה בכלל התחלתי לכתוב אותו ? אני אענה במילה אחת – סופי . היא חברה טובה , באמת אחלה , אבל למה היא נתנה לי את המחברת הזאת וכתבה עלייה בענק "היומן של איזבלה" ?

"בשביל מה ?" שאלתי אותה והבטתי במחברת הקיטשית הזאת .
"כי זה מגניב ," היא חייכה "גם לי יש וגם לג'ני" .
למה היא חושבת שג'ני מעניינת אותי ?

"הבטחת לא להגיד את השם שלה יותר בנוכחותי !" גערתי בה .
"של מי ? של ג'ני-גונבת-הבחורים-שגם-כותבת-יומן-להנאתה ?"
"הבטחת !"

"בסדר ..."

הג'ני הזאת . חתולה ערמומית . אני בחיים לא אשכח את מה שהיא עשתה לי בקיץ שעבר . עד שבחור יפה וחמוד מכיתה י"ב מתחיל איתי , היא חייבת להרוס הכל ?! אני פשוט לא סובלת אותה . אני לא דברתי איתה כל הקיץ ואפילו עד עכשיו . ואני מדברת הרבה , באמת .

רגע , סטיתי מהנושא .

בקיצור , לא , לסיכום , אני יושבת פה וכותבת את הדברים האלו . איזה אהבלה אני . אני מרגישה מטומטמת . אני מרגישה שירדתי לכיתה ג' . יומני היקר ... בלה בלה .

חייב להיות משהו נחמד לספר לכם .
אה , ברור , חייבים לספר לכם על ג'ורג' !

ג'ורג'י , כזה חתיך .
אבל אני והוא ... זה לא ילך , ככה הוא אמר . זה היה יום משפיל – מהבקר עד הערב .

זה התחיל בסופי והמחברת ההזויה הזאת . שלא תשכחו , אני עדיין חושבת שהדבר הזה הזוי .
זה בהחלט רגע משפיל .
אחר כך הלכתי במסדרון של התיכון שלנו . ג'ורג' עבר לידי ואני פשוט בהיתי בו – הוא בטח שם לב , מה שמעיד על עוד השפלה . סופי התחילה לדבר אלי ואני הייתי עסוקה בכלל בג'ורג' !.חה חה , איזו טעות .

היא דברה ודברה ודברה , האמת שלא הקשבתי , כי ג'ורג' עבר כמובן . זה היה כמו בסרטים , הכל היה סלומוושן כזה , העולם עמד מלכת , רק אני והוא , שמים למעלה אדמה למטה , אנחנו באמצע . ואוו , זה היה רגע מדהים. עד שגיליתי שיש עוד כמה וכמה ילדים במסדרון .
אוקי , נפלתי , אז משהו שם לי רגל , למה לצחוק , ג'ורג' ?! אבל העיקר שראיתי אותו מחייך עם שיניים לבנות כאלו , צחורות ... ממש יכולתי לראות את שאריות הסנדוויץ' חביתה שהוא קנה בקפיטרייה בארוחת עשר . כבר אמרתי שאני מדברת הרבה ?
נו ? כמה השפלות היו עד עכשיו ? 17 ?! וואו , אני כזאת השפלה מהלכת . ולא , זה לא נגמר רק בהשפלות האלו .
נרדמתי בשיעור היסטוריה וכולם רשמו עלי שטויות ופזרו עלי קונפטים ביתיים ואז צילמו בסלולרי ושלחו לכל הכיתות . כן , גם ג'ורג' ראה ,  תודה שאתם שואלים וממשיכים לפזר לי מלח על הפצעים .
אם כבר מדברים על פצעים , יש לי חצ'קון ממש ענק על האף .
בסוף הגעתי לחזרה של המעודדות בשלום . אגב , ג'ני היא המורה שלנו לריקודים , בגלל שזה הרעיון שהיה לי ולג'ני שעוד היינו חברות . סופי היא קצת מלאה והדבר האחרון שהיא רוצה זה לרקוד ריקודים טפשיים , לקפץ מצד לצד וללבוש בגדים צמודים שאפשר לראות את הצמיגים שלה .
ההשפלה ה-100 שלי היום הייתה שעשיתי קפיצה באוויר ושפגט ונקרע לי המכנס בדיוק איפה שאני לא רוצה , במקומות שצריך להסתיר . נו , מקדימה , שמה . לא משנה ...

נאלצתי ללבוש את המכנסיים של מאי , ילדה רזה מאד שלובשת טרנינגים שהאופנה עברה אותם בשלושים שנה לפחות . וזה עוד היה קטן עלי . השפלה .

למה אלוהים ?! בשביל מה ?!
מה יוצא לך מזה שיצאתי מושפלת בכל בית-ספר ?
איזה באסה .
למה אלוהים ?! בשביל מה ?!
מה יוצא לך מזה שיצאתי מושפלת בכל בית-ספר ?
איזה באסה .
טוב לפחות שם זה נגמר . חזרתי הביתה ממש עייפה ומותשת (ומושפלת ...) ואמא חיכתה לי עם אוכל על השולחן . אני אוהבת את הימים האלו שהכל כבר מסודר על השולחן , חם וטעים , ביתי שכזה ...
אכלתי המון אורז עם קטשופ וקצת אפונה . אם זה היה תלוי בי הייתי אוכלת רק את האורז , את האפונה אמא הכריחה אותי לאכול .
כשסיימתי לאכול הלכתי לחדר והחלפתי את המכנסיים מהר . מאי תסלח לי על זה שהייתי חייבת לגזור ליד המותן כדי שאוכל להוריד את המכנס הקטנטן הזה ? אני מקווה . מקסימום סופי תעזור לי .
היא משוגעת בקטעים האלו .... היא יכולה להיות הרסנית . היא צועקת , אבל ממש . צווחת ומעירה את כל קצוות העולם , נשבעת . נראה לי שאפילו הגנן של הבגוניות בבוסטון מתנער מהצעקות שלה .
זה מפחיד להיות לידה בקטעים האלו . אתה מרגיש חסר אונים .
נשכבתי על המיטה ברשלנות ושמתי את כיסוי העניים הורוד שלי שאני נוהגת לקחת איתי לטיסות . חיבקתי את הדובי השחור והמפחיד שסופי נתנה לי ביום שג'ני-לוקחת-הבחורים-במרמה לקחה לי את הבחור הכי יפה בארץ .
זונה .
סליחה , נפלט .
בעצם , למה אני מצטערת על זה ? מגיע לחתלתולה הזאת , באמת .
פשוט נרדמתי . חלמתי על שפנים מקפצים . זה היה הזוי . כמו היומן הזה .
אני פשוט חושבת לתומי למה לי היומן הזה , אבל אני יודעת שאני אמשיך לכתוב בו , זה מתחיל להיות דווקא דיי נחמד ...

 

להית' חברים

נכתב על ידי , 28/11/2009 16:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



366

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעפרי ש. הכותבת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עפרי ש. הכותבת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)