לאחרונה לא פרסמתי שירים וזה מכמה סיבות, היה לי שבוע לחוץ ומדכא מלא מבחנים, הסיבה השנייה היא דכאון קשה שנכנסתי לתוכו ואחת הסיבות לדכאון זו ההרגשה שאין לי שום עתיד בתחום הכתיבה הכללית.
אז אשמח לקבל תגובות, מכל סוג שהן :).
בילדותי אמרו לי שאני מלך העולם,
ילד הצועד צעדים ראשונים
על יבשות וימים.
וכמדריך לרגליי מרבד החיים,
המראה את הדרך אל עבר החלום.
בלב בוטח התחלתי לצעוד,
צעדים ראשונים במרבד החיים.
עברו השנים ואבד המרבד
ומשאיר מאחור הוא שביל עקבות
ההולכות ודועכות,
בדרך אל הגשמת החלומות.
ניגמרו המישורים וגם הגבעות,
ועכשיו מתחיל הטיפוס אל עבר הפסגות.
וכאשר לגובה עולים, ולאחור מסתכלים,
רואים ילדים העושים צעדים ראשונים
על מרבד החיים.
וכעת מסתכלים וחושבים,
מתי אבד לנו מרבד החיים?.
מתי אבדה הדרך הנכונה אל ההצלחה,
ומתי החלום הפך רק למשאלה.
מתי הגיעה ההבנה שלכל דבר יש מחיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
