אוהבת ת’’קולנוע

אם הבלוג הזה לא מוזנח לגמרי, הפוסט הזה צפוי להרחיק בהחלט את הקוראים המעטים שנשארו לי, כי מי בכלל כותב בימינו על סרטים שנעשו עוד לפני שההורים שלו נולדו, ממש אחרי המלחמה הגדולה, כשבגרוש היה חור ונשים היו נשים...

האמת היא ש"רציף הצורפים" שאין בו לא רציף ולא צורפים הוא מסוג הסרטים שלא הייתי רואה אותו בדרך כלל. אם הוא היה משודר באחד מערוצי הסרטים באיזו שעה נידחת בודאי לא הייתה לי סבלנות להשתקע בו והייתי מזפזפת לטראש המקומי, והסיבה שראיתי אותו בסינמטק העירוני היא בעיקר בזכות ההורים, אותם אלו שנולדו שנה ושנתיים לאחר יציאתו לאקרנים ובגלל שבמילא הייתי במתחם התרבות העירוני ואחרי סדנת כתיבה נזקקתי לניקוי ראש. טוב מספיק עם התירוצים-

ג'ני לאמור היא לא כל כך יפה, היא בהחלט עברה מזמן את גיל 16 והיא די מלאה, משהו בין מידה 42 ל46 תלוי בזוית הצילום ובתאורה, למרות זאת היא מככבת כפאם פאטאל המרכזית של הסרט הזה, כנראה בגלל שצילמו אותו ב1947. אותה ג'ני מאוהבת עד כלות הנשמה במאהב הזקן והלא מצודד שלה, כזה שלא מבינים איך הוא משיג את כל הבחורות האלה שמצטלמות עבורו בשלל פוזות עירום חלקי (שוב 1947). בעלה שעזב בשבילה קריירה משעממת כנגן קונצרטים מקנא לה ומחליט לרצוח את המאהב. הוא מתכנן  את האליבי המושלם- נוכחות במועדון בורלסק גברי שבו מכירים אותו היטב, יציאה קצרה בהפסקה וכאמרת הצרפתים- וואלה!. הבעיה הראשונה היא שכשהוא מגיע לדירה של המאהב הוא מגלה שמישהו הקדים אותו, הבעיה השניה היא שמישהו גונב לו את המכונית בדרך חזרה ועל כן במקום אליבי מתוקתק הוא נאלץ לקחת את הרכבת.

השבירה הזו של נרטיבים ידועים קודמים מופיעה שוב ושוב במהלך הסרט בין השאר ברמיזות לסביות מעודנות (47 אחרי הכול) ליחסים בין ג'ני לשכנתה/חברתה הטובה (שאפילו לי לקח יום להבין אותם) ולרומן בין גזעי שניהל הבלש החוקר המחזיק ילד שחרחר לתפארת בדירתו (לא כל כך מזעזע במונחים של היום, מאד לא שגרתי במונחים של אז).

נקודת האור השניה של הסרט היא ללא ספק דמותו של הבלש. הוא מציג דמות צבעונית ומעניינת שמושכת אליה את רוב תשומת הלב מהרגע שבו הוא מפציע על המסך, אולי בגלל שבני הזוג לא מעניינים מספיק. הסרט חושף לנו את הטכניקות שבהם משתמשים בלשי המשטרה במהלך עלילה שלא היה מבייש סדרות טלוויזיה עכשוויות.

הבעיה העיקרית של הסרט (חוץ מהשחקנים הלא מצודדים שלו) היא שהוא לא עומד במבחן הזמן. קשה מאוד לצופה המודרני שמורגל באוכל תרבותי מהיר  להתחבר אליו ואל האיטיות שלו וגם הפיתרון של התעלומה המרכזית  לא מספיק להרוות את הצימאון.

מדד: 7.5

טווח גילאים: פנסיונרים ופנסיונרים בנפשם

מתאים ל: סטודנטים לקולנוע ותושבי עיר שבה אין הרבה מה לעשות בערב.