"500 ימים עם סאמר" הוא סרט מתאים במיוחד לרומנטיקנים המודעים לעצמם. כאלו שנמאס להם מזמן מקומדיות טיפשיות בכיכובם של סנדרה בולוק או קייט הדסון או מתיו מקונוהיי, אלו שיודעים שלאהבה אין תמיד טעם מתוק ושלא אחת אנו נשארים עם החכה שזרקנו ריקה במקרה הטוב או מסובכת מסביבנו במקרה הרע. "500 ימים עם סאמר" מצפה מהצופים שלו לדעת שהאהבה היא לא תמיד מה שהיא מתיימרת להיות, הוא מצפה מהם להכיר את סצנת המוזיקה האינדית, לזהות ביקורת ל"גל הצרפתי החדש" כשהם רואים אחת ומעל הכול להתאהב עד כלות נשימה בכוכבת הסרט זואי דשנל, ממש כאילו היו גיבור הסרט עצמו. בנקודה הזו הסרט קצת כושל, במיוחד אם את צופה נשית, שלא מבינה כל כך את הקסם סביב דמותה של דשנל ומה הופך אותה למלכת הגיקים החדשה. היא לא יפה מאד, היא לא מרשימה מאד והיא גם לא שחקנית מורכבת במיוחד. אולי זה פשוט הקלות הבלתי נסבלת שבה היא נראית נהדר בכל בגד רטרו שהיא לובשת על עצמה, אולי זו השאננות שבה דמותה מתייחסת לכל גילויי הערצה מצד בני המין השני בסרט ואולי זה כי היא המקבילה הנשית הכי טובה בסביבה לג'ורדן לויט ג'וזף שמשחק לצידה. לויט ג'וזף מוכר לטוב מ"מפגשים מהסוג השלישי" שרצה כמה שנים על מסכי הטלוויזיה שלנו, שם גילם חייזר זקן הכלוא בגוף של נער מתבגר בכישרון רב והוא בדיוק מסוג הבחורים הנחשקים שיגרמו לצופה הממוצעת לתהות מדוע דווקא הוא תקוע בסרט במין דמות של חנון תמים שלא נוחל הצלחה רבה עם בנות המין השני.
"500 ימים עם" הוא סיפור אהבה מתוק מריר, מהסוג שבו היוצרות מתהפכות ותפקידי המגדר הפוכים, נקודת חוזק דווקא של הסרט. כך הגיבורה מכריזה על עצמה שהיא לא רוצה קשר רציני ובכלל לא מאמינה באהבה, כאילו הייתה גברבר מצוי והגיבור מאוהב עד כדי חוסר יכולת מודעות לעצמו, עד שילדה בת עשר המייעצת לו (המסתמנת כהברקה של הסרט) מבינה טוב יותר את המתרחש מאשר הוא.
אחת הביקורות על הסרט הייתה שהסרט עוסק בצעירים שלא מתנהגים כמו צעירים (אבל זה ניתן לומר כמעט על כל סרט רומנטי או לחילופין על סדרות נעורים מסוג גוסיפ ודוסון) או שהוא מגניב מדי, קולע מדי ונכון מדי לקהל היעד שלו. בשתי הביקורות יש מין האמת.
ככללו, זהו סרט חמוד מאד המשלב קפיצות בזמן ושבירות עלילה שמוסיפות לו ייחוד מסוים. הסרט לוקח בצורה רצינית מאד (מבחינת סגנון ועריכה) את העובדה שהוא מסופר מנקודת המבט של הגיבור ולכן לצופה מומלץ להטיל ספק בדברים על המסך ולראות אותם ככאלו שלקוחים מתוך תודעתו וחוויותיו וזכרונותיו של הגיבור ולא כאמת לאמיתה.
שורה תחתונה: למרות הסיום המאכזב משהו (שידוע כבר מהתחלה) מומלץ מאד.
מתאים ל: דייטים רומנטיים, איך לא.
מדד: 9
בבלוג זה
בכל הבלוגים
