אוהבת ת’’קולנוע

חוץ מלתחזק זוגיות נחשקת (עם ג'ון קרסינסקי מ"המשרד"), נדמה שאמילי בלאנט גם מתחזקת לא רע את הקריירה שלה. למרות שהיא לא אחת הכוכבניות שהפפראצי רודפים אחריהן בנואשות ברחובות בברלי הילס, בלאנט עושה עבודה לא רעה בבחירת תפקידים טובים, כאלה שגם מתייגים אותה כאיכותית מצד אחד אבל גם שומרים אותה טוב טוב בזיכרון של הקהל הרחב. אחרי "השטן לובשת פראדה" ו"סאנשיין (ע"ר)" בלאנט הבליחה לתפקיד היסטורי, הפעם כמלכה ויקטוריה ב"ויקטוריה הצעירה".

כולם רוצים לשלוט על המלכה ויקטוריה והמלכה ויקטוריה רוצה למצוא מישהו שיתן רק לה לשלוט זוהי תמצית עלילת הסרט. למרות שויקטוריה היא יורשת העצר, כבר מילדותה היא מקבלת יחס של מוגבלת שיש לשמור עליה ולעקוב אחר צעדיה, בעיקר מצד אמה ומנהל משק הבית שלה. בהמשך כל הסובבים אותה מנסים לתמרן אותה במניפולציות רומנטיות כאלו או אחרות, כיאה לאישה שליטה.

אך ליבה של ויקטוריה נכרך דווקא אחר אלברט, היחיד שמתייחס אליה באמת כמישהי שדעתה חשובה, וביחד הם מנהלים שיחות על רומו של עולם וחלופת מכתבים סוערת שבה הם פורשים את כמיהתם זו לזה.

הבעיה של "ויקטוריה הצעירה" היא שהוא עוסק בדמות שנורא רוצה להיות משפיעה אבל בסופו של דבר הסרט מראה לנו אותה בעיקר עסוקה ברומנים שלה, בחיזורים מצד פקידי ממשל, בהחלפת שמלות מרהיבות, בשיטוט חסר מטרה בגני הארמון ובמלאכות בית כמו ציור או תפירה.

כל אלו מעלים את השאלה במה באמת הייתה תרומתה של ויקטוריה ומדוע היא צריכה להיתפס על ידנו כדמות נשית משפיעה.

כאפוס היסטורי הסרט עושה עבודה נאמנה אך הוא חסר מה בנקודות שהוזכרו למעלה (ולא, לכתוב כמה עובדות תורמות בכתוביות הסיום לא עוזר).

מדד: 8

מתאים ל: מין הנשי בעיקר ולגברים שמלווים אותן.