-אולי אחלום לנצח-

אני צריך אותה.

אני פשוט צריך אותה, איתי , ליידי, שתגיד לי שהיא שלי.

אבל זה לא כזה פשוט, היא שונה.

היא לא אחת שקל איתה, היא לא כזאת.

אני לא רוצה שתיהיה איתי ושלא תאהב אותי עד הסוף, אני לא יכול סוג של קשר כזה.

אני צריך שתאהב אותי בלי סוף, בלי קשר לשום דבר, כמעט כמו שאני אותה, אחרת? זה סתם כואב.

אני לא יכול לנהל מערכת יחסים כשהיא לא אוהבת אותי עד הסוף.

אני צריך שהאהבה תיהיה משניי הצדדים אותו הדבר, או לפחות בערך.

עד היום כל הקשרים שהיו לי היו רציניים וארוכים, ולא סתם סטוצ'ים של שבועיים עם אהבה חלקית.

את קשה לי, יותר מידיי.

את מכאיבה לי, יותר מידיי.

את לא רואה ליפעמים מה את עושה לי כשאת הולכת אליו, כשאת מדברת איתו, כשאת צוחקת איתו.

אני צריך אותה

עכשיו אני כבר ממש לא יודע מה היא חושבת עליי, פעם עוד יכולתי לנחש, בגלל שפעם היא ידעה שאני מרגיש כלפייה דברים.

אבל עכשיו? כשהיא חושבת שאני אוהב את נגה הסתומה הזאת? אני כבר באמת לא יודע מה היא חושבת עליי.

אני פשוט מתחיל לפתח שינאה לילדה הקטנה והמעצבנת הזאת שכל הזמן מחפשת צומי .. נגה!

למרות ש.. על מי אני עובד?! אני צריך אותה, היא עיקר הביטלון העצמי שלי, בזמן האחרון אף ילדה לא ממש מתחילה איתי או משו כזה. והיא היחידה, ואתם יודעים איך זה, זה תמיד מחזק אותך.. לא משנה מי זאת.

מכירים את זה שאתם יושבים לכם ככה בסבבה, ואז באה אלייכם איזה אחת, (שאתם מרגישים אלייה משו/ דלוקים עלייה)

היא שואלת אותכם משו כמו : "מה קוורה"

ואתה כזה בקול מהוסס: " אהה, הכל בסדר"

היא שואלת בקול חמוד כזה משו כמו: "אממ.. מה אתה עושה פה?"

ואתה כמו מפגר: "סתם יושב"

ואז היא אומרת: "טוב ביי"

ואתה ממלמל: "אהה כן.. ביי" ובטעות גם יצא לך אולי קול יותר מדיי גבוהה.

ואז אחריי כמה שניות אתה אומר לעצמך : "אייזה אידיוט יצאתי"