"אנשים טובים באמצע הדרך,
אנשים טובים מאוד.."
בחמישי האחרון הייתי בתל אביב,
הייתי במפגש פורום.
חכיתי לו כ"כ. לחיבוקים האלה.
לאהבה המורעפת הזאת ♥
זה היה כ"כ חסר לי בתקופה האחרונה.
אני לא יודעת איך שרדתי בכלל..
מישהי אמרה לי, בסוף המפגש:
" אורטל, את יודעת שאני אוהבת אותך.
את כ"כ חשובה לי, וחשוב לי לדעת מה קורה לך.
כואב לי לקרוא פריקות עצובות שלך.
דברי איתי, אני איתך תמיד..
ו..היי, תשלחי לי אסמס כשאת מגיעה הביתה."
אוי.. כמעט בכיתי שם :S
עמדו לי דמעות בעיניים.
רק להזכר בזה.
יש איתי אנשים. אני לא לבד.
אנשים שבאמת אכפת להם.
זה כ"כ מרגש ♥
__________________________________
אני מאושרת.
יום חמישי היה אחד הימים המושלמים בחיי.
ולא, לא רק בגלל מפגש הפורום.
פגשתי בפעם הראשונה את הילדה שכ"כ עזרה לי במשך כל התקופה.
מחנוכה, מרגע השבר כביכול,
היא הגיעה, והכרנו, ופשוט סיפרתי לה הכל,
חלקתי איתה הכל, והיא ייעצה לי, ועזרה לי,
ותמיד אמרה את המשפט הנכון.
ככה שאפילו מחשבה על פגישה איתה,
זה משהו דיי חלומי.
♥
וזה קרה.
וזה היה הדבר הכי מדהים שיש.
חיבקתי אותה, והמון.
אולי קצת הפרזתי אפילו :$
אבל היה לי כ"כ כיף.
כי היא באמת יודעת הכל.
עליי, על הרגשות שלי, היא באמת מכירה אותי.
עדיין לא הספקתי להתאושש,
וזה קצת מעלה בי חששות.
אבל אני מאמינה שאני בסדר. שאנחנו בסדר. באמת ♥
