"לא אגיד אל תכתבו...כי לא כל הפוסטים רעים הם".
"אני מוכן לפגוש את הבורא שלי. האם הבורא שלי מוכן לאירוע הגדול של לפגוש אותי, זה עניין אחר."- וינסטון צ'רצ'יל הגאון. הרעיון- שחצנות. ויש ממנה קצת בפוסט הבא, ראו הוזהרתם!
עוד שבוע חלף לו, ואני רוצה לשתף אתכם, ואת הבלוג שלי בכמה דברים נחמדים.
אז ככה- כבר הרבה זמן אני מתעמת עם הצבא לגבי "יום סיירות". על אף שיש לי את הנתונים הגבוהים ביותר (קב"ה 56, דפ"ר 90, ופרופיל 97), יש לי נתון משמעותי שלצערי- גורם לי לכל הבעיות. יש לי נתון שאת שמו אני לא זוכר שקובע שאין לי יכולות להתחבר בצורה טובה עם קבוצה. אבסורדי בהתחשב בעובדה שאנשים מאד מעריכים אותי ושכן אני מדריך ומאמן כבר שנים.
ובכל זאת, הצבא לא מוכן לקחת עליי סיכון, לא משנה כמה אנדנד- ו"אשוויץ" בנתוני הגבוהים. מבחינת צה"ל- אני מועד להתאבדות במהלך השירות הצבאי.
שלחתי מכתבי המלצה ומחאות לכל מקום אפשרי, אבל חזרו אלי עם תשובה שלילית. למזלי, אני עדיין יכול להתגייס ליחידת דובדבן או סיירת צנחנים. אני עדיין יכול לממש את החלום שלי!
ולכן, זה לא כל כך משנה לי. זה מה שרציתי בכל מקרה.
אוי, איזו טעות הייתה לומר בצו ראשון שלקחתי כדורים. ועוד איזה? כאלה שאוטיסטים צורכים.
אני יודע שיש לי את היכולת להגיע לאחת היחידות האלו, כי יש לי גם רצון רב, ולמזלי- גם גנטיקה לא רעה בכלל.
אני אהיה חייל בודד אמנם הארץ, כי הרי המשפחה שלי עוזבת להולנד בסוף השנה, אבל רבים כבר שיירנו לי מקומות אצלם בבית לשלוש שנים האלו:
המאמן שלי מתעקש שאראה בביתו כביתי שלי. אני אוהב אותו, כבן אדם. באמת.
חברים כבר תכננו תכניות.
בקיצור- אני אהיה בסדר גמור.
ונעבור לנושא קצת יותר אישי- יש לי שכל, ותמיד היה לי. ורבים יעידו על כך, למרות שתמיד פחדתי להודות בכך, מחשש שאולי אתווכח אחרת, או מתוך צניעות יתר.
אבל פה בבלוג? אני רוצה להודות בזה. כן! יש לי שכל!
לאחרונה רבים אומרים שוב ושוב שאני חכם, יוצר ויקיפדיה, גאון ובלה בלה בלה. אני לא מתיימר לומר שאני אחד מאלה- אלה הזמן, הנסיון והאחרים יעידו על כך, אבל בכל זאת- זה מחמם אי שם איזו פינה קטנה בלב. את אותה פינה ששמרתי כל כך הרבה שנים בכדי לקבל קצת קרדיט על היכולות שלי.
כן, אני אדם שזקוק תשומת לב רבה והרבה קומפלימנטים. זה כל כך חשוב לי. כשיש לי חוסר בזה, אני נלחץ. אני חושב שזה נובע מהעובדה שבילדותי הצעירה- לא בדיוק היו לי הורים בבית.
בחטיבת ביינים תמיד הייתי תלמיד מצטיין, וגם הבגרויות שלי הן הרבה יותר מעל הממוצע (אבל זאת לא חוכמה גדולה. 70 כממוצע ארצי במקצועות שונים, זה ממש על הפנים).
אנשים רצו להעתיק ממני- לשבת לידי במבחנים, להעיזר בי בשיעורי הבית וכדומה. ישנם כאלה שאפילו היו נרגעים לאחר כשלון חרוץ במבחן, אם אני קיבלתי 70 לדוגמה. "מה? אם אתה קיבלת 70, אז על מה אני מתבכיין בכלל?".
לאורך כל תקופת הלימודים הייתי מכין סיכומים ארוכים ומושקעים לכל מבחן ומבחן, והייתי מעלה אותם לאינטרנט. כמות המחמאות שקיבלתי על ההשקעה ואיכות העבודה היא לא ניתנת להתעלמות. אני כל כך נהנה מזה.
טוב, היה חשוב לי לשתף וסוף סוף גם לבטא את זה. רבים רואים בי אדם צנוע, אבל לי חשוב לדעת מי אני, ולהיות גאה בזה, ולפעמים- גם על חשבון התדמית שלי בעייני אחרים.
שתהיה שנה טובה!!
דן.
נ.ב.- אני חושב שאת הסילבסטר אני הולך להעביר בדייט סוער עם חופי אומהה ויוטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: