גם אני מצטרף לכל השאר שיכולים להצהיר בלב שלם ושמח: "את הבגרות שלי בלשון עשיתי!!".
בדיוק סיימתי את הבגרות הנוראית בהבעה, בה הייתי צריך להסביר לאדם מסכן (הבוחן) כמה המחשב הוא רע, וכמה ספורט לא דופק לנו את הברכיים :P
כמעט ושחכתי לכתוב את הכותרת- מזל שהבוחנת הייתה ממש נחמדה ונתנה לי לכתוב אותו, אחרי שכבר מסרתי את המבחן. כן, יש גם לב מאחורי השפמים או הבעות המכשפה של הבוחנים האלו. זה כל כך מוזר, לא?- שכל משגיחי בחינות הבגרות נראים ממש מצחיק!
בכל מקרה, קיבלתי עוד הודעה מהצבא בקשר ליום סיירות. הם אישרו לי להגיע ליום סיירות!! יש!
בכל זאת היה שווה להציק להם. אוי, כמה שאני שונא ומעריך קרציות כרגע.
אני אשתדל לעשות כמיטב יכולתי, למרות שאני לא חושב שאתבאס יותר מדיי אם לא אקבל גיבוש מטכ"ל.
צנחנים עדיין אופציה מעולה בשבילי! חוץ מזה שהמדריך שלי בלחימה ישראלית יהיה שם. כן, פרוטקציה!
ביום ראשון שעבר, ניגשתי לטסט שלי. ניכשלתי. חבל דווקא, כי היה לי מבחן לא רע. אבל נפלתי על בוחן ממורמר במיוחד.
לא נורא- אתשדל לעבור בפעם הבאה. אני באמת ובתמים מתנחם בעובדה שאני מרגיש שאני נוהג טוב, ולכן נוח לי לקבל את הכשלון הזה.
שמעתי שזאת תופעה לא מוכרת, שטסטר שם לאדם גז במהלך הבחינה, אבל שיהיה. כלומר- בן זונה הטסטר הזה :P
אני אדע בפעם הבאה לעבור את הרמזור כשהירוק מהבהב לי.
במבחן במתמטיקה נכשלתי. כן. 34! אבל יש לי מחר מועד ב', ובו אני אוציא 100, אז אני לא דואג :)
הצטרפתי לאגודה שנקראת א"ל: "איכפת לי".
זה ארגון שחבר שלי יסד. כל הכבוד לו על היוזמה, באמת.
אני, בלי להשקיע בזה יותר מדיי מחשבה, פשוט הצטרפתי. ביום ראשון יש לנו פגישה ראשונה, ובה ננסה לצרף יותר אנשים לקבוצה.
יש כמה דברים שמעצבנים אותי שאותם הייתי רוצה לשנות:
1) איכות סביבה. למה אני צריך להתכופף ולהרים זבל של אחרים בבית הספר? למה שהם לא יעשו את הצעד הזה לכוון הפח?
אני מרגיש טוב עם עצמי כשאני עושה את זה, כי אני שונא לראות לכלוך בבית הספר בפרט או בכלל מקום אחר בכלל. אני מקווה שאני משמש דוגמה לאחרים. שילמדו לזרוק את הזבל שלהם בפח. מנייאקים. זה מזכיר לי- בטיול השנתי, היינו ביער אודם. לקראת סוף המסלול היה שטח מיוער שהיה יכול להיות פשוט יפייפה, אם הוא לא היה מיני חירייה. ביקשתי מהמחנך שלי שבמקום לעשות לעבוד באתר ארכיאולוגי ביום שלמחרת, ניסע חזרה ליער אודם ונאסוף את הזבל. עשינו את זה. זה היה פשוט כיף לראות את היער נקי. טבע. אוי, כן.
2) אלימות. אני כל הזמן קורא ושומע על מקרי אלימות, אבל אפילו בתור חגורה שחורה בקרב מגע- מעולם לא הקדשתי לזה יותר מדיי זמן מחשבה. עם זאת, אתמול ראיתי סרטון מזעזע שבו חייל בן 20 יושב בבית קפה, וחבורה של 10-20 ערסים פשוט מפוצצים לו ת'צורה בלי שום סיבה. בלי שום סיבה. הם דקרו אותו, אך למזלו בלי להב גדול מדיי. פשוט לא ייאמן. ניסו לרצוח בן אדם בגלל כלום. כי הוא אמר לאחד מהם: "מה אתה רוצה?". אין פה אפילו מקרה של "פגיעה בכבוד". חמורים כאלה.
בכל מקרה, זה הרגיז אותי. זה הפיח בי את הרצון לשנות. אני רוצה לדעת שזה אפשרי לזרוק את הבני זונות האלה לכל חייהם בכלא. הם קיבלו רק 16 חודשים מאסר! זאת ממש בדיחה גרועה של השופטים. אני לא רואה סיבה שלא נלך דרך הארגון להפגין נגד השטות הזאת.
רננה עדיין מציקה לי. אמנם פחות, אבל אני עדיין מחפש אותה בבית הספר. אני מוצא את עצמי מסתכל לכל כיוון, רק כדי לחפש ולראות אותה לא מחפשת ולא מסתכלת לכיווני.
דיברתי עם אבא שלי על המצב. דבר שלא עשיתי כבר 3 שנים. כלומר, אבא שלי מאד מנוסה בתחום. הסיפורים שלו על התהוללותו כשהיה צעיר לא ניגמרים. חשבתי שאולי הוא יוכל לעזור לי, וגם הייתי פשוט צריך לפרוק את העול. כן, הוא באמת עזר לי. מיד אחרי זה כבר שלחתי אס אמ אס לידידה, כשבמוחי חולפת אותה מחשבה מודחקת שאי פעם נהיה יחד. לא עשיתי עם זה יותר מדיי עד עכשיו, ובנתיים אני גם לא צופה שאעשה.
לפני כמה ימים אני ורננה דיברנו, שוב. זה היה כל כך נחמד. זה חשוב לי שנשמור על יחסים טובים בינינו, כלומר- חיוך או לפחות לומר שלום כשאנחנו עוברים אחד ליד השנייה בבית הספר, ולא התעלמות או מבט מת בעיניים.
סיפרתי לה שאני עובר להולנד. כן, כמה שרציתי לספר לה את זה. היא אמרה שיהיה לה חבל שאני אעזוב. חבל שאני אהיה חופשי לעשות מה שבא לי.
רגע רגע רגע- מה זה אומר רננה? שאת עדיין חושבת על כך שיהיו לי בנות אחרות?
שאת לא מתכוונת למה שאיחלת לי ביום ההולדת, שחיי יהיו מאושרים?
מוזר לי שהיא אמרה דבר כזה, אחרי שהיא הצהירה בפה מלא שאני יצאתי לה מכל חור אפשרי. שאותי היא שחכה לגמרי. מוזר.
"לסיום", ( חה חה ), אני חושב שהדרך מתמשכת הלאה והלאה,
הרחק מהדלת בה היא התחילה.
הדרך ארוכה היא,
ואני חייב להמשיך בה, אם אוכל.
דן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: