קרנבל פורים היה משגע. ריקודים, צעקות ותחפושות מגניבות. באמת התחפשתי לדוס, וזה אכן היה מצחיק. אפילו המנקה הערבייה שלנו, מרוואה- הצטלמה איתי. לבוש כמו חרדי הדוק, יצאי לבית הספר, שמח ומאושר- היום הנוראי שהיה לי אתמול עבר. אנצל את ההזדמנות ואודה לכל אלו שתמכו בי בשעותיי הקשות האלה. באמת ירדתי מהפסים.
הצטלמתי על ימין ועל שמאל, והיה כייף לראות את תחפושות השאר. היתה חבורה שעשתה את היוונים, והם בנו אפילו סוס טוריאני ענק! כל הכבוד על ההשקעה. היו פריקים, "קוקסינלים" וחברים שלי אף התחפשו לחתן וכלה. כמובן, שכרב מכובד- ביצענו חופה וקידושין "כשרים" למדיי :) אני ועוד חבר שלי התחפשנו יחד לדוסים, והתפרענו על רחבת הריקודים- מנסים לצעוק כמה אנחנו מאמינים במשיח. לבשתי מסכה מכוערת כל כך, אבל זה באמת התאים לתחפושת. אמנם לא ראיתי כלום, אבל זה היה שווה את זה. היה חום אימים, ומסתבר שיש הגיון מתחת לחליפות השחורות של החרדים- הן מקלחת ניידת! הייתי חרדי לכל דבר, והיו כאלה שעצרו את מכוניתם רק בשביל להביט בתחפושת שלי בפה פעור. או יה! זה היה קרנבל פורים הטוב ביותר שהיה לי, לדעתי.
אפילו לראות את רננה רוקדת, לא היה לי קשה כל כך. כפי שהיא אמרה: הפצע מגליד ומתכסה בעור וורדרד.
אתמול אבא שלי לקח אותי לבית קפה באלונים. בית קפה כל כך יפה, חמים וחמוד- פשוט תענוג להיות שם. המלצרית הייתה משהו :) הוא רצה לדבר איתי על הנהיגה שלי. הרי אתמול נכשלתי בטסט השלישי שלי. הייתי כל כך מצוברח, עד שבצהריים פשוט בכיתי דקות ארוכות. לא יכולתי לשאת את הכאב. הוא דיבר עם המורה שלי, אלי- ואמר שאלי טוען שאני נוהג פשוט מצויין! אפילו טוב יותר מרוב הנהגים שהוא מלמד. זה כל כך חימם את ליבי. הייתי מאושר. אבל הלחץ שלי. הלחץ שהייתי נתון בו הכשיל אותי בשנית. אבא שלי הציע שאעבור ללמוד לנהוג על אוטומטי. זה רעיון כל כך הגיוני, שההתנגדות הראשונה והיחידה שלי הייתה "שזה לא מה שכולם עושים"- הרי אף אחד כבר לא נוהג על מכוניות ידניות, וייתכן שזה יעזור לי להיות רגוע יותר.
במהלך הבילוי הייתי פתוח בפניו, והסברתי לו על רגשות הכשלון שלי בלימודים, בלחימה הישראלית, ובנהיגה. הוא הרגיע אותי. סיפרתי לו שבעבר, הרצון שלו לעזור לי ולתת לי טיפים- גרמו לי בעיות עם בנות. כלומר, תמיד ניסיתי לחכות אותו, ולחשוב מה הוא היה עושה במצב שבו אני נמצא. טוב, לא סתם אומרים שהילד מנסה לחכות את אביו. שהוא מחפש בו דוגמה. לי אישית, יש באמת ממי לקחת. הוא הבין לליבי, ואמר שהוא עצמו תחילה חיכה חבר שלו בהתנהגות שלו עם בנות, ולקח ממנו רעיונות וכולי. מוזר איך שגלגל מסתובב. במהלך הערב הזמנתי ידידה אליי- יהיה נחמד לפגוש את הילי (:
ולחשוב שכל חג שכזה או כל אירוע, שאני עובר השנה- הוא האחרון שלי כתלמיד. הוא למעשה האחרון שלי. אבל למרות זאת- הם היו שווים כל רגע: "מסע גולני"- טיול שנתי לגולן. היה פשוט כייף. כמובן שנאלצנו להתמודד עם בעיית הפתיחות של סתיו (הוא החליט שהוא הולך ערום בחדר), אבל גם זה היה כייף. חגורה שחורה- ב27 לנובמבר. החגורה האחרונה שאעבור לפני המעבר להולנד. להאג! פורים: בהחלט קרנבל הפורים הטוב ביותר שהייתי בו. וכמובן שהיו ויהיו עוד.
אבל אומרים שכל סוף, הוא התחלה של דבר חדש: טיולים עם חברים ברחבי הארץ! מסיבות! אנשים חדשים! וכולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: