מגיע לך להרגיש לבד. לבכות אלף דמעות על כל דמעה שבכיתי בגללך. מבטיחה לך שהגוף שלך לא מכיל כל כך הרבה נוזלים.

אני כועסת עליך ומאוכזבת ממך שהשתנת ככה, 180 מעלות. אני לא יודעת מי אתה, באמת שאני לא יודעת מי זה הבן אדם הפתאטי שהפכת להיות,

שמביך את עצמו בעקביות. אני לא מבינה למה. לא מבינה למה רצית להיות לבד ואתה ממשיך לנסות לגרום לכולם להאמין שאתה בסדר.

זאת הייתה החלטה שלך, ואני רק חיכיתי שתחזור.

מגיע לך להרגיש לבד אבל כואב לי בשבילך, כואב לי עליך. אני רוצה לשלוח לך לב, רוצה להגיד לך שאני פה בשבילך.

אני באמת פה בשבילך, בכל שעה בכל יום. לצערי.

אבל זה לא פייר כלפי עצמי. הגיע הזמן שאני אתחשב בעצמי יותר מאשר אני מתחשבת בך.. אפילו כשאנחנו לא ביחד, ואפילו שזה בא ממך, כל כך חשוב לי שתהיה בסדר.. אפילו אם זה אומר שלי יכאב. נמאס לי מהתכונה הזאת.

"כן, הגיע הזמן להרפות בין אם זה כי הוא נהיה מי שהוא באמת ובין אם זה מנגנון להמשיך הלאה..

זה מי שהוא כרגע ולא עכשיו ולא כשהייתם יחד הוא לא התאים לך..

אולי הוא עשה לך טוב אבל זה רק כי לך יש אופי כזה להסתפק במועט במה שיש...

ולא.. אני מהצד יודעת כמה שהגיע לך יותר! והוא לא תפקד.." - אמרה חכמה ממני.. נאחזת בזה כרגע.