סודות של נפש מרובדת
|
כינוי:
מנגבת הדמעות מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
קחי לך זמן
מה אני אגיד? הרבה הרבה זמן שלא הרגשתי
ריקנית ככה
כל כך קליפתית וחסרת משמעות, אחת מעצבנת
שעסוקה רק אבל רק בעצמה. מתעסקת ברפש שלה כל היום ומלכלכת את כולם מסביב, אבל היא
לא שמה לב.
רק ממשיכה לזרוע מסביבה הרס ולפגוע
בכולם מסביב, קושרת את עצמה לאנשים, פותחת להם את בית החזה ויורקת לפני שעוזבת
אותם.
אני יודעת שאני מחורפנת.. מרוב שריטות
לא רואים את הבנאדם, אני לא חושבת שמשפט התלבש עליי ככה כמו המשפט הזה.
אני גמורה, קליפה ריקה של כאב.
אפילו הכתיבה כבר לא מעניינת כמו קודם, היא כן אבל
אני גרועה בה, קיבלתי 12 נקודות מתוך עשרים בזה במבחן בלשון, אז נכון זה אולי רק
חיבור מטומטם אבל ראבק, אני כותבת שמונה שנים ולא מצליחה לכתוב חיבור מזוין.
כנראה שמה שאני באמת באמת צריכה עכשיו זה להוציא הכל מהראש ולהתעסק רק בלימודים, אני לא יודעת אם זה טוב או רע אבל זה כל כך עמוס עד שלא נשאר לי מקום לחשוב.. אני חושבת שזה מה שהכי טוב בשבילי כרגע, לשקוע בספרי הלימוד, בסיכומים, העטים הצבעוניים ולא בכל החרא מסביב.
"ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
