לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סודות של נפש מרובדת



כינוי:  מנגבת הדמעות

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2010

overcome


שני-מתכונת בביולוגיה

שלישי- מתכונת בסוציולוגיה\ שיעור נהיגה

רביעי- מתכונת בביולוגיה על הביוחקר

חמישי- בגרות בעל פה בביולוגיה על הביוחקר\ שיעור נהיגה

 

אני לא יכולה לעמוד בזה

יש אנשים שכן, הם קורצו מחומר אחר, אחראי יותר, אחיד יותר

לא אני... בחיי שכבר אפסו כל הכוחות

חבל על בוםבמלה וכל ההכנה הנפשית המטומטמת משנה שעברה

חבל על ההפסקות והחיזוקים

חבל בעיקר על האמונות שתלו בי

אני חלשה, יותר מעלה נידף, דפוקה יותר משניצל, חלשה חלשה חלשה כל כך..

לא שווה שאשאף את כל האוויר הזה, פשוט חמצן מבוזבז, חיים שלמים שתלויים על.. על מה באמת?

עליי?

מי האידיוט שיסמוך עליי?! שייתן לי לעשות משהו שהוא לא לשכב על הגב ולייבב?!

מה הצבא מסכים בכלל לגייס אותי? למה אנשים מדברים איתי?

 

אז כן אני טוחנת שוב והמון, מאוננת כמו איזה לא יודעת מה, מתוסכלת, גונבת שעות שינה, משקרת שאני עסוקה ומאמינה שעוד רבע שעה אני אתחיל

כאילו שחמש עשרה דקות אומללות יהפכו אותי משבוזת עולם לאצנית, למישהי שבאמת אכפת לה ממשהו שהוא לא התחת הענק שלה

חבל, חבל שזה מגיע למצב הזה, שחודש לפני הסוף אני קורסת

במתמטיקה פישלתי (כמה מפתיע, מזלי שלא למדתי אחרת באמת הייתי מתבאסת מהכשלון), באנגלית גם לא הלך לי משו, חשבתי יותר מידי על המריבה שלי עם אבא שלי ועל אלף ואחד דברים אחרים.

אני ריקה, רוצה מישהו שימלא אותי, שלא יהסס לשלוח ידיים ולהכאיב או לדגדג, לא רוצה דגדוגים. עכשיו מדגדג רוצה להרגיש משהו, משהו חזק. אמיתי!

הכנתי את עצמי 18 שנים להרגשה הפאקינג אמיתית הזו והכי קרוב שהגעתי אליה זה להסתכל על מי שיושב לידי בכיתה ולדמיין שיום אחד הוא יפתח איתי שיחה שלא קשורה בשיעורי הבית

מסריח לי בחיים

באמת שמסריח

אני שומעת שירים חדשים בלי הפסקה, כוססת שוב את הציפורניים ומייחלת להרגיש, עשיתי את זה בשנה שעברה, אחרי שלושה חודשים שגידלתי ציפורניים למופת כססתי אותם כי לא הצלחתי להרגיש כבר כלום, אז רציתי להרגיש משהו בקצות האצבעות

נמאס לי מהאלחוש המטומטם הזה

בעיקר בגדר שהקמתי מסביב ללב, אבל מה זה משנה כבר? אין אחד שמנסה להוריד אותן או לחפש פירצה

אני הבעיה פה, הכל סביבי

ככה זה כשאת בת יחידה שתקועה בתחת שלה ומייבבת שמסריח

 

הלוואי שהייתי יכולה לעצור את הזמן ולמצוא משהו בפנים שעוד לא נרקב

פיסה קטנה שלא חיפשתי ומיששתי בידיים מלוכלכות תוך חיפושים אחרי משמעות פנימית שקרית ועלובה כלשהי, הבעיה היא שהמשמעות הדבילית הזו טובה יותר מכל האלטרנטיבות שקיימות בחוץ ראו ערך מסיבות\אלכוהול\סטוצים\בגדים

כוסעמק

הכי כוסעמק שיש

 

והכי גרוע שאחרי פוסט הפריקה המליון הזה אני אכנס לבלוג עוד שעה, אדליק במיוחד בשביל זה את המחשב ואחפש תמיכה בכמה אותיות שמישהו הואיל בטובו להקליד בשבילי

או להיכנס ולקרוא מה אני מזבלת בשכל כל כמה זמן

וזה לא קורה הרבה, אני לא מעניינת אנשים

חיה בסרט שכן, שאני אישיות מרתקת\מעניינת ומסובכת שאנשים ירצו לנסות לפשט

אבל אני שוכחת שכמו שלי אין כוח להתעסק עם מתוסבכים ככה לאף אחד לא יהיה כוח אלי, הם יחייכו וכשאסתובב יפנו אצבע משולשת

אז קורא יקר, או קוראת, תודה ששרדתם את הפוסט הכי מפגר ודפוק שיש

וספגתם חצי עלבון ממישהי שסתם זורקת עליכם את החרא שהיא מייחלת שהייתה מצליחה להוציא מהנשמה שלה

לא, אל תגיב

אני לא כזו פתטית, או שלפחות לא תתן לי להרגיש כזו, אתה מוזמן לקרוא את המומלצים או את בלוג הסיפורים של שיר שבהחלט ירתק אותך יותר

ממני תתרחקו

זה באמת לא שווה לכם את זה

 

וכמה שאני מזיינת את השכל

כן תתקרבו

אבל תגרמו לזה להישמע כאילו אתם רוצים ולא שאתם מריחים את התסכול שצועק בשורות עצמן (בלי צורך לפשפש ביניהן)

לא, אל

תעשו לעצמכם טובה ותצאו מפה

תנו לי להירקב בשקט

נכתב על ידי מנגבת הדמעות , 28/5/2010 17:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למנגבת הדמעות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מנגבת הדמעות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)