סודות של נפש מרובדת

כל היום יש בי עצבנות מעצבנת כזו, שמרעידה את הרגליים וגורמת לך לצרוח על כולם ולרצות לבעוט בכלב.

גם שיעור הנהיגה לא תרם, עשיתי פאשלות דביליות כמו לשכוח להוריד את האמבקס ולהתבלבל בין שמאל לימין וכל פעם שהמורה שם את היד שלו על ההגה רציתי למלוק לו את הראש, את אדיפוס אני רשמית מתעבת ומתה שיעברו כבר שלושת ימי הגהנום האלה, כל יום בוחן\מבחן בנושא מחריד יותר מהקודם, מחר ספרות, מחרתיים בוחן באזרחות וברביעי מבחן בלשון.

גם העובדה שגל צץ שוב בצ'אט אחרי שבועיים או שלושה שלא שמעתי ממנו והוצאתי אותו מהראש לא מסייעות לי, הפעם לא וויתרתי והוספתי אותו לאייסי ועכשיו הוא שם, מקנן בראשי אבל לא ממש כי אני עוצרת ומחזיקה כ"כ חזק שהעצבים כבר מתחילים להיפרם להם. ופתאום נמאס לי מהחושך המוקדם הזה, אני נכנסת לדכאון ושוב אוכלת, אבל רק היום כי מחר זה נפסק אחרי שבוע שהלך לי בו טוב, ורציתי לעשות ספורט אבל לא היה זמן וסתם פשוט סתם גדול כזה, לא הלכתי לביצפר כי הייתה פעילות על יום האהבה ובאמת שזה הדבר האחרון שאני צריכה.

מה שטוב זה שהכל ייגמר ביום רביעי, כך שאחרי מרתון סוציולוגיה אני לא אצטרך לשבת על חמש כוסות קפה עד אחד בלילה ולחרוש למשו שעוד שלוש שעות אני ממילא אשכח אותו.

ועוד שבוע המתכונת בע"פ באנגלית והמבחן המחורבן הזה באזרחות וגל שדמי נמצא לי בראש.

אבל אני סתם מכניסה את עצמי לזה, אני עצבנית בעיקר בגלל הביצפר וגם יום החופש הזה לא עזר לי, לא בכלל לא.

ראבק שיעברו כבר הימים.