המחשב התקלקל ובאמצע כל הפאניקה עם בנדוד שלי שניסה לתקן לפחות את המחשב הנייד חלי התקשרה ואמרה שאולי לא נוכל להיפגש היום
אחרי שעה בה לא הצלחתי לתקן את המחשב וחזרתי הביתה מיואשת ומתוסכלת חלי אמרה שהיא לא תוכל לבוא ושהפגישה נדחית לפעם אחרת
אבא שלי התקשר, סיפרתי לו על מה שקרה והוא הציע שהוא יביא לי את המחשב שלו
אמרתי שאני צריכה אותו כבר מחר
אז הוא הציע שיבוא
אמרתי שאם הוא בא אנחנו נצטרך לשבת ולדבר על הכל
הוא בא
התרגשתי כמו לפני דייט
אבל כשראיתי אותו הרגשתי שזה רע, שיהיה רע, שמשהו מסריח יקרה היום וכבר לא רציתי אבל צריך
אחרי הכל הוא בא לירושלים
אז גררתי אותו למושבה הגרמנית
נתקענו בחיפוש חנייה והתחלתי להתחרט חזק על כל העסק אבל שוב כבר היה מאוחר מידי (11 בלילה אם אתם מעוניינים לדעת)
אחרי שחנינו על המדרכה הלכנו לשבת בבית קפה והתחלנו לדבר שטחי, גירדנו קצת מפה וקצת משם ואני עצבנית כולי חשבתי איך לעזאזל אני מביאה אותנו למצב של שיחת נפש?!@#
הוא נתן לי את ההזדמנות המושלמת- על מה רצית לדבר?
שאלתי אותו אם לא הייתי מתקשרת הוא היה מתקשר? הוא אמר שלא
ושוב הביע את כל הכאב שלו מהעולם
ביקשתי שיוציא אותו, שיגיד לי למה הוא כ"כ כועס על אמא שלי
הוא אמר שזה קשה ושהוא לא חושב שצריך, אחרי שניג'סתי לו הוא הוציא הכל
זה סיפור על אישה שרימתה את בעלה,שבגדה בו ונכנסה להריון מאחר ואחרי כמה חודשים ברחה תוך שמכרה את המכונית\ גנבה לו כספים מהעסק המשפחתי והוציאה ממנו כל סכום אפשרי, על חמות מהגהנום שרק חיפשה איפה להכניס לו, על בדידות וכאב, רק תנו לו לשבת על תסריטאי ממולח בחדר וייצא לכם שובר קופות. סרט מרגש וסוחט דמעות. הדמעות היחידות שנסחטו שם היו שלי כמובן. לא ידעתי איך לאכול את זה, מאיפה אני אמורה להתחיל להבין את זה?
שהיא הרגה את הילד שלה כדי שתוכל לקבל את כל הכסף בהסכם, שסבתא שלי גררה את אמא שלי לארץ כדי שתוכל לקבל אותי ותבעה ממנה להיאבק בנוסף עליי גם על הכסף..
כל מה שאני מכירה התמוטט עליי
היה נוח לשקוע בסיפור שאבא שלי הוא הרע
אבל עכשיו...
עכשיו למה אני אמורה להאמין?
מה נשאר לי?
אגו מנופח וכאב
לב מדמם ואבא שמרגיש שלבת שלו לא אכפת ממנו
אז בכינו שנינו ובאמצע יצאתי לשירותים כי לא רציתי שכולם יראו איך אני בוכה
אחרי חמש דקות התייפחות חזרתי לקבל עוד אבל אז התחלתי לדבר עלינו כי כל הזבל המשפחתי הזה נמאס עליי
ואמרתי שאנחנו חייבים לתקן למרות שהוא אדגיש
והתחלתי כמעט לצרוח עליו שיפסיק ושאלתי אם הוא מוכן לתקן את מה שיש ביננו, הוא אמר שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה
ושוב כמעט צעקתי עליו שיפסיק כי הוא כן מרגיש
אחרת הוא לא היה מדבר איתי והוא לא היה נפגש אתי ובא לירושלים
אחרת שזה לא היה כואב לו כל כך כי גם לי זה כואב ופתאום כל ההאשמות שבניתי נגדו איבדו ערך.. מה זה שווה כשמולך עומד אדם שבור שמרגיש שנתן הכל לעולם וקיבל פצצה עטופה בנייר כסף?
אז אמרתי שאנחנו חיבים לתקן ושאני מוכנה ביום מהשלושה שיהיו לי לבוא לבקר אותו כי יש לנו רק שנתיים לתקן את זה כי אלוהים יודע מה יהיה איתי אחרי הצבא
וזה נגע בו
ואמרתי שאני רוצה שהוא יהיה בחתונה שלי ויחזיק את הילדים שלי וכשוה אשמע את זה התחילו לעלות לו דמעות בעיניים
ואמרתי שאם הוא ימות אני אבוא לקבר שלו ואשב עליו שבעה ושאם הוא יהיה בבית חולים אני אבוא לבקר אותו ושאני אהיה שם ושמשם אנחנו מתחילים אז כן יש מישהו שדואג לו, מעבר לזה, לי אכפת שכואב לו ושאני מוכנה להיות שם אבל אנחנו צריכים לתקן את זה, לי כואב ממנו ולו ממני
אז מה עשינו בכל החרא הזה?!
אנחנו פיטים ומתוך כל הבלגאן הזה אנחנו צריכים לתקן את זה וזה ייקח זמן אבל אנחנו נעשה את זה
לא תהיה לנו עוד הזדמנות ואלוהים יודע אם אוכל בכלל להיפגש איתו עוד שנתיים ואיך
שאלתי אותו מה הוא רוצה
את רוצה את האמת? בת. לא אכפת לי כבר מכל הלימודים שלך, לא מעניין אותי. אני רוצה בת
אמרתי שעוד חודש אנחנו ניפגש ושאני אבוא אליו
ושאני אתקשר אליו ואנחנו נעשה את זה הפעם לפי איך שהוא יחליט הוא אמר שלא
שאני מחליטה, כי מילה אחת ממני והוא לא צריך יותר
ופתאום אני מרגישה שכן
כן אכפת לו ממני
וכן כואב לו
אני עוד לא יודעת איך לאכול את כל הסיפור הזה של המשפחה שלי, אני בכלל לא יודעת אם זה נכון כי אמא שלי הייתה אמיתית והכאב הזה היה הכי אמיתי שיש. קשה לחשוב שהם עשו את זה ומצד שני איך אני יכולה להוציא אותם חפים מפשע בעוד אני מפלילה את אבא שלי?
"הם אמרו שזאת אישה מסוכנת, השוטרים ביקשו ממני סליחה אבל אמרו שאין להם ברירה והם צריכים לעצור אותי בגלל התלונה. בואנה הם אמרו לי תיזהר ממנה, תפוס ממנה מרחק למה היא מסוכנת"
זה הרעל הכי טהור במינון הכי גבוה, מוזרק ישר לעורק הראשי באמצעות צינור ענק
בלי הרדמה בלי כלום
מתרגלים לכאב
ממילא זה עובר
והוא היה כל כך אמיתי, הלוואי שיכולתי לקרוא באותו הרגע שקרים. הלוואי
אבל אני לא מסוגלת
גם לא להטיח האשמות כאלה באמא שלי
היא גידלה אותי במשך חצי מחיי
ומצד שני הוא אבא שלי
ואני שבורה
אבל צריכה לאסוף את עצמי עד מחר
מה שאני אעשה זה ככה
לא אכניס את האישומים האלה לשום מקום שהוא לא הלא מודע שלי
אמחק את כל ההאשמות כלפי אבא שלי כי זה באמת לא הוגן
אתחיל מחדש
אחקור לפני שאגבש דעה
ואזהר יותר מאיי פעם
אתקשר אליו
ואנסה להיפגש איתו באמצע למרות שזה ידפוק את אמא שלי כי היא רצתה שניסע לטורקיה אז וביטלתי בטענת בגרויות
אז אולי אחרי בגרות אם אוכל
אם לא אז אגביר את מינון הטלפונים ואחקור על היום שעבר
ננסה לגשר על המרחק הזה בשיחות כי זה כל מה שיש לנו
כל סופ"ש לפני הגיוס אסע לבקר אותו
ואשתדל גם ביום אחד מהרגילה שתהיה
ואלחם
כי אין לי ברירה
נולדתי למשפחה דפוקה ואני הרוסה וכן החיים שלי בזבל אבל גם בזבל אפשר למצוא זהב
תוך כדי שהייתי שם ראיתי מלצר חתיך ושתי זוגות בדייט, האחד חדש- הבחורה לבשה שמלת פרחים צמודה וליפסטיק אדום, הבחור לא השקיע כמוה והזוג השני אלוהיי הבחור היה כ"כ יפה לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. הם ישבו מולי ובזמן שאני ואבא שלי החלפנו מהלומות בזירת האגרוף הוא היה שם שמח ומאושר וייחלתי להיות במקום הבחורה ההיא, לא להיות כזו דפוקה ומסכנה
אבל גם אצלי זה יקרה
אני יודעת
זה חייב לקרות
אחרת איך זה אפשרי שכואב לי כל כך סתם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
