נכנסתי לחדר שלי.
הוצאתי מארון העץ הגדול שלי שמלה שחורה
קצרה והנחתי אותה על המיטה. התפשטתי ונכנסתי לאמבטייה.
מילאתי אותה במים ונשכבתי בפנים. התרחצתי
ויצאתי ממנה. לבשתי את השמלה השחורה וירדתי למטבח.
"סקאי, ראית את ליזי?" שאלה אמא. "כן, היא בטח בחוץ"
אמרתי והוצאתי מיץ דובדבנים מהמקרר ,המשקה המועדף עליי.
מזגתי אותו לגביע זכוכית. מלאתי עוד גביע במיץ תפוזים וניגשתי
איתו לסלון. הגשתי אותו לדוני, שעדיין היה רכון מול המחשב.
"תודה" חייך אליי. הוא נטל את הגביע ולגם ממנו.
חייכתי ולגמתי ממיץ הדובדבנים שלי.
"זה מה שאני חושב שזה?" שאל דוני.
"כן" אמרתי. "דובדבנים ארסיים".
"איך את מצליחה לשתות את זה? יש לזה טעם של.. של.."
"ארס?" שאלתי. הבטתי במשקה שדמה לדם.
"כן, ארס. שיקוי אפל, הייתי אומר" ענה דוני.
"את יודעת שעוד שבוע את מקבלת?" שאל.
"אני יודעת. זה יהיה נפלא! הן יהיו שחורות ונוצתיות.."
"ואסור לך להראות אותן לאף אחד" המשיך את דבריי.
הבטתי החוצה. התחיל להחשיך. "אני יוצאת" אמרתי.
"תהני" קרא אבא שנכנס לסלון. "היי, לא ראיתי אותך
מאז הטיול!" אמר וחיבק אותי.
השתחררתי מזרועותיו ויצאתי החוצה.
נהניתי מהשניות האחרונות של השקיעה. הגבול בין
האור האין-סופי לחושך המוחלט.
הו, אז השינוי התחיל. הלילה של ה-31 לחודש.
ציפורניי התארכו ונצבעו בשחור, שפתיי
הפכו אדומות כדם והעיניים שלי הפכו לשחורות ועמוקות.
השיער שלי החל לקבל ברק נוצץ. אבל אחרי ה-14,
זה לא יקרה פעם בחודש. זה יקרה מתי שארצה.
ליזי הגיחה מאחור. גם היא עברה את השינוי.
"עוד שבוע זה לא יקרה פעם בחודש" לחשה ליזי.
"אני יודעת.. זה יהיה נחמד לקבל רשמית את התואר..
'מלאכית האפלה' " לחשתי חזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-snow angel-