"היי, מה יש?" שאל עומר.
"כלום.." מלמלתי בעודי מסיר את מבטי במהירות
מהנערה.
"אתה מסתכל על סבטלנה, הא?" שאל.
"סבטלנה?"
"נו, אתה יודע.. זו שכל הבנים רצים אחריה"
"אני מבין למה.."
"בכל מקרה, רק שתדע שיש לה חבר"
אמר עומר.
"בחורה כזו לא נשארת פנויה לאורך זמן" אישרתי.
ירדנו בתחנה שלנו. סבטלנה ירדה איתנו.
הנייד שלה החל לצלצל.
"הלו? הו, היי רן! מה קורה?
התגעגעתי.." היא פתחה בשיחה ארוכה.
לבסוף היא השתתקה וקפאה במקומה.
הפלאפון שלה נפל מידיה והיא נשארה לעמוד
כך ללא ניע.
ניגשתי אליה והרמתי את הפלאפון מהרצפה.
"אני מניח שזה שלך.." הושטתי לה את הפלאפון.
"ת..תודה.." מלמלה.
היא החלה לצעוד במעלה הרחוב.
הלכתי אחריה, בעיקר כי זהו כיוון הבית שלי.
צעדנו באותו קו, והצלחתי לראות דמעות משתקפות בעיניה.
"הכול בסדר?" שאלתי. לרגע תהיתי אם זו שאלה
חטטנית מדי, הרי היא כלל לא מכירה אותי!
"אני בסדר" ענתה. "ובכל זאת?"
"הכול בסדר!"
"זה לא נראה ככה"
"וזה אמור להיות אכפת לי?"
"לי זה אכפת.."
רק אז קלטתי מה אמרתי.
"מה?" היא נעצה בי את עיניה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-snow angel-