אל תפחדי, אני פה.

פרק 6 =]

הבוקר כבר עלה, והילה פתחה את עיניה לאט לאט, וראתה שהיא נמצאת בחדר שלה, "אבל איך ? " חשבה לעצמה, כשהיא ראתה את עדי יוצאת מהמקלחת בצעקות. "את בסדר ואיי כל כך דאגתי לך אין לך מושג " אמרה מחייכת והתיישבה על המיטה שלי, "את ידועת תומר ממש דאג לך הוא נשאר פה עד מאוחר בשביל לראות שאת בסדר" אמרה וחייכה אלי עבר הילה, "אממ, איך הגעתי לפה? " שאלה מנסה להבין מה קורה פה, "תומר הביא אותך הוא אמר שהוא מצא אותך ככה מחוץ לפנימייה" אמרה, "אבל אל תדאגי עכשיו את בסדר" הוסיפה וחייכה.

"עכשיו בואי עוד חצי שעה מתחיל השיעור והום את חייבת לבוא, את עדיין חייבת לי הסברים לאיפה נעלמת אתמול" אמרה מאושרת, קמה מהמיטה והתחילה להתקדם לעבר המראה, "נווו, קומיי כברר" זירזה אותה עד שהילה קמה והתחילה להתארגן ליום לימודים שהיא כל כך התגעגע ליום לימודים רגיל ושקט.

"נווו בואי אנחנו מאחריםםם" צעקה עדי על הילה למרות שהיה עוד רבע שעה לצלצול, "לאיפה את ממהרת כל כך ? " שאלה הילה אחרי הרבה זמן שניסתה לשאול את זה אבל עדי רק צעקה עד כמה שצרך למהר, ושאנחנו נאחר, "אממ סתם " אמרה חייכה לי והמשיכה למהר.

"הגענו בזמן " אמרה עדי כשהם הגיעו לכניסה של הכיתה, "כן את זה ידעתי כשיצאנו רבע שעה לפני הזמן " אמרה הילה עם חיוך מאולץ, "מצחיק מאוד " חייכה ופתחה את הדלת, "בוקר טובבבבבבבבב" צעקה וכל הכיתה הפנו את המבטים אלינו, "כן הכניסה הרגילה של עדי " אמר ילד אחד שישב על השולחן, ילד אחד היפים, עם עיניים ירוקות מדהימות ושיער בלונדיני, "אני אוהבת אותך גם" אמרה וצחקקה, התקדמה אליו נתנה לו נשיקה בלחי ולעוד כמה ילדים, נגשה אל עבר הילה ואמרה , "תכירו זאת הילה, היא תלמד איתנו מעכשיו תהיו נחמדים כן ? " אמרה וקרצה אליהם.  "חח מה זה היה המשפט הזה ? נהיית מורה ולא אמרת לנו ?" אמר וצחק ואיתו עוד כמה ילדים, "מה לא מתאים לי ? " אמרה וקרצה לו, "מתאים מתאים" וצחק. עדי צחקה והלכה לדב עם הבנות בפינה. כולם צחקו והילה רק הסתכלה מסביב לבדוק איפה דן.

הוא קם, והתקדם אל הילה ואמר, "היי אני רון" וחייך, "הילה" אמרה בשקט, "אז את המבריזנית שהייתה אמורה לבוא אתמול ולא באה ? " אמר וצחק, "אממ אני חושבת שכן " אמרה הילה בחיוך.

"טוב להפסיק לפטפט, אני פה וזה אומר שהשיעור התחיל" אמר המורה בצעקה, כולם התיישבו במקומותיהם, עד שהילה נשארה האחרונה שעמדה, "את בטח הילה נכון ? " שאלה המורה בחיוך, "אני סיגלית, שמעתי מה שקרה אתמול איך את מרגישה ? " שאלה בדאגה, "אממ בסדר" ענתה בשקט לא הבינה מה קרה אתמול או מי אמר למורה, "אוקי את תשבי.. ליד ערן, לא נעשה ככה , שחר אתה עובר ליד ערן והילה את תשבי ליד רון " אמרה המורה בחיוך ,"רגע המורה מה עשיתי?? " צעק שחר, "נמאס לי מהדיבורים שלכם כל השיעור " אמר ברוגע,  שחר עבר ליד ערן עם פנים זעופות, הילה הסתכלה לצדדים, "הילה תשבי אנחנו מחכים לך " אמרה המורה , "אהה כן בטח" אמרה והלכה לשבת ליד רון, השיעור התחיל והמורה נתחילה לדבר ולדבר והילה הסתכלה מחוץ לחלון על השמיים וחשבה על מה שקרה בבית שלו ועם תום, "על מה את חושבת? " שמעה שמישהו שואל אותה את זה, היא הסתכלה לעבר בקול וראתה את רון יושב ומחייך אליה, "אממ סתם " ענתה בשקט והפנתה את מבטה לעבר החלון והמשיכה להסתכל בשקט, היא לא רצתה לדבר עם אף אחד, רק להיות עם עצמה לבד, ולחשוב בלי שיפריעו לה. "אז מאיפה את באה ? " שאל אותה, "אממ מחיפה " אמרה בלי להוריד את המבט מהשמיים, "חח את מזורה את יודעת ?" שאל בצחוק, "אממ דיי " עניתי בחיוך הסתכלתי עליו לשנייה והחזרתי את המבט אל עבר החלון. "תגידי למה עברת לפה עכשיו  ? " שאל והילה הסתובבה אליו וראתה שהוא מסוקרן לדעת את זה, "אממ סתם שיגעו אותי בבית אז רציתי ללמוד בפנימייה " אמרה בלחש כשנראה שעוד שנייה היא תבכה, אבל היא החזיקה מעמד עד הצלצול, הוא ראה שמשהו לא בסדר ושתק אחרי זה ובין לבין הסתכל עלייה, למרות זאת היא רק רצתה שיהיה צלצול והיא תוכל למצוא מקום ובו לבכות בלי שאף אחד יראה.

אחרי כרבע שעה היה צלצול והילה מהר יצאה מהכיתה והשאירה את הדברים שלה שמה ,"הילה " צעק לה דן, אך היא לא השיבה רק הלכה משמה כמה שיותר מהר, היא מצאה מקום שקט, התיישבה בו וכל הדמעות יצאו, כל פעם שהזכירו לה את אימא שלה היא רצתה לבכות, ולא יכלה לעצור את הדמעות להרבה זמן. היא לא יכלה לעמוד בזה, "דיי נמאס לי" צעקה, היא איבדה את הכול, כל מה שהיה לה שהחזיק אותה בחיים. "זה מספיק כואב, אז למה כולם ממשיכים להזכיר לי את זה?? , למה ?? " אמרה בשקט.

"שכחת את התיק שלך בכיתה " מישהו אמר, הילה הסתובבה וראתה את רון שהחזיק לה את התיק ושהתקדם אליה, איך שהיא ראתה אותו היא מהר ניסתה להסתיר את הדמעות אבל הן המשיכו לרדת, "אני מצטער" אמר והתיישב לידה, ושתק עד שהילה נרגעה, "אתה לא היית אמור לראות אותי ככה " אמרה בלחש, "אני באמת מצטער לא רציתי לפגוע בך" אמר בשקט, "זה בסדר זה לא אשמתך " אמרה גם היא בשקט. הם ישבו אחד ליד השני ולא הסתכלו אחד על השני. רק רון שלח מבטים פה ושם.

"אני מצטער על אימא שלך " אמר פתאום, והילה בשנייה הסתובבה אליו לא מבינה, "מה..מה.. מה אמרת עכשיו ? "הילה הייתה בשוק לא הבינה איך הוא יודע, "אממ.. " אמר בחשש, התחרט שאמר את זה, "ידעתי שמשהו מוזר אז ביררתי קצת וגיליתי מה שקרה בבית שלכם" אמר, "מה אתה דפוק ?? מה אתה מתערב בעניינים שלא שלךך?? " צעקה עליו כשדמעות כבר התחילו לרדת, " אל תתערב בזהה, ובטח שאל תדבר עם אף אחד על זה אני מקווה מאוד שלא סיפרת את זה לאף אחד אני לא צריכה רחמים" צעקה עליו בשיא כוחה לקחה את התיק שלה וברחה משמה מהר.  כשהוא נשאר לשבת שמה ,"יופי כל הכבוד רון " אמר ונישאר לשבת שמה לא זז.

"מה הוא חשב לעצמו, למה לעזאזל הוא מברר עליי??? " חשבה הילה בכעס בעודה הולכת לעבר החדר שחשב שהוא יהיה ריק עכשיו, כל הדרך היא התאמצה לשלוט בדמעות שהן לא ירדו, אבל היא כל כך כעסה על רון, הרי הוא לא מכיר אותה אז מחליט לברר עליה דברים ולא סתם דברים על מות אימה, שכל כך חסרה לה.

בדרך היא ראתה אותו יושב שמה, מתחת לעץ, היא התקרבה אליו , "היי " אמרה כשהייתה קרובה אליו, "אני יכולה לשבת לידך ? " שאלה מחכה לתשובה שלו, "כן בטח " אמר וחייך, "לא באת היום לכיתה חיפשתי אותך" אמרה והסתכלה עליו, "כן היו לי כמה סידורים" אמר והפנה  את המבט אלייה גם, "מה את כזאת עצבנית? " שאל מסוקרן, "סתם דן עזוב סתם למישהו יש אף יותר מדי גדול שדוחף אותו לעניינים שלא שלו "  אמרה מעוצבנת והסתכלה למעלה לשמיים וחשבה על אימא שלה, אם טוב לה שמה, אם היא מתגעגעת אליה, "מי רון ?" שאל, והילה ישר הפנתה מבט אליו, לא מבינה, "מה? מאיפה אתה יודע ? " שאלה מחפשת תשובה , "אממ קצת נראלי כולם שמעו אותך צועקת עליו " אמר וחייך חיוך גדול , "אהה חחח " וחייכה גם.

"יאללה בואי יש עכשיו שיעור " אמר וקם, "לא עזוב לא באלי אין לי חשק לחפירות של המורים עכשיו " אמרה בטון כועס, "אל תכעסי עליי, אני רק השליח " אמר וקרץ אליה, כתגובה להערה זאת הילה רק צחקה, "טוב בוא, בשבילך אני אסבול אותם הפעם" אמרה וחייכה אליו. הילה קמה ושניהם התקדמו לעבר הכיתה.

~~ "מאיפה היא מכירה את דן ? " חשב לעצמו רון כשראה אותם הולכים ביחד ואת הילה המחויכת כלפני כמה דקות היא בכתה, "מה הוא בשבילה ? " אבל לתשובה הוא לא ציפה והתחיל ללכת גם הוא     לכיתה. ~~

דן פתח את דלת הכיתה ושניהם נכנסו ביחד, כל הבנות הסתכלו עליהם לא מבינות מה כל כך מיוחד בה, שכולם מסתובבים סביבה כל הזמן. הילה הסתכלה לעבר המקום שלה וראתה שרון עדיין לא הגיעה, בלי לשים לב הדלת ניפתחה ושמה עמד לא אחר מאשר רון שהסתכל עלייה לשנייה, הוריד את הראש, והמשיך ללכת למקומו. הילה עקבה אחריו עם עינייה עד שישב במקומו, ובדיוק היה צילצול לחזור לכיתות, "תתכונני לסבל" אמר דן וקרץ אליה והלך למקומו . וכך גם הילה עשתה היא התיישבה במקומה ליד החלון והסתכלה אל השמיים, כשהמורה נכנסה, כולם נעמדו כולל הילה, "שבו " אמרה המורה והם התיישבו והיא התחילה ללמד, "אני מצטער" אמר רון, "אתה מפריע לי ללמוד " אמרה בקרירות, "טוב סליחה " אמר ושם את הראש על השולחן. "אני באמת מצטער, לא התכוונתי " התחיל להגיד, "וזה לא רחמים, זה אף פעם לא היה רחמים " הוסיף ושתק. "מתי גילית את זה ? " שאלה, כל אחד הסתכל לכיוון שונה, הילה על השמיים ודן על הלוח, "מאז שראיתי כשתומר סחב אותך לבית ספר כשהיית מעולפת, חשבתי שמשהו מוזר וביררתי קצת, שמעתי סיפורים שחיה תקפה בית שבו גרו רק ילדה ואימא שלה וגם שמעתי שהאימא נרצחה ע"י החיה, כשגיליתי שזאת את הילדה לא האמנתי, לא הבנתי מה את עושה פה את ידועת שמחפשים אותך בכל מקום ? " אמר ברוגע , כאילו הוא כבר אקל את זה, "חיה אה? " אמרה בשקט. "כן אני יודעת " הוסיפה

"למה באת לפה ? למה דווקא לפה ? " שאל והסובב את הראש אל הילה, "אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת זה המקום הראשון שלקחו אותי אליו מאז מה שקרה " אמרה וגם היא סובבה את ראשה אליו, "מה זאת אומרת? " שאל לא מבין, "אני בעצמי לא יודעת " אמרה וסובבה את ראשה אל החלון, הסתכלה למטה על כל הילדים שנהנים שמה בלי דאגות, פעם היא גם הייתה כזאת, " הלוואי שהזמן יחזור " חשבה לעצמה. רון לא הבין כל כך הרבה דברים ורצה לשאול אבל החליט לשתוק הוא ראה שזה קשה לה.

שניהם חשבו כשהצלצול היה בפתח, כל התלמידים במהירות יצאו מהכיתה, כשנשארו רק אני דן ורון,  רון קם, "את באה ? "שאל כשראה את הילה לא זזה ממקומה עדיין מסתכלת אל עבר החלון. "אממ כן עוד מעט אל תחכה לי " אמרה בלי להזיז את עיניה מהחלון, "אם משהו יקרה תתקשרי אליי, זה המספר " אמר, נתן לה דף ויצא מהכיתה, "את בסדר? " שאל דן בזמן שהתקרב לאט לאט אל הילה, "אממ כן הכול טוב " סובבה את מבטה אליו, חייכה חיוך מאולץ, לקחה את התיק ואת הדף ויצאה מהכיתה. "הילה חכי " שמעה הילה והסתובבה , "מה " שאלה כשראתה את דן עומד שמה, "בא לך לצאת היום? " שאל כשהוא מחכה לתשובה חיובית , "אני מצטערת אבל אני מש לא בקטע עכשיו של לצאת "אמרה ובמבט מתנצל , ודן צחק , "לא טיפשונת רק כידידים " אמר וחייך, "אם ככה אין לי בעיה " אמרה וחייכה, "אז ב-7 מתאים לך? " אמר וחייך, "בטח תבוא אלי לחדר ? " שאלה בחיוך, "ב-7 בחדר שלך הבנתי," אמר וצחק, "ביי ניפגש" אמר וקרץ להילה , "ביי " אמרה, עמדה כמה דקות והמשיכה ללכת לעבר החדר שלה.

~~דן עמד שמה בצד מסתכל על הכול מהצד, וכל כך קינא בדן, על זה שהוא יצא עם הילה, על זה שהוא יהיה איתה לבד,  "טוב דיי , את לא מקנא " אמר לעצמו והתחיל להתרחק משמה לאט לאט, והלך לחדר שלו, "היי אחי , איפה היית ? " רון שמע קול כשפתח את הדלת , "אממ סתם " אמר ונשכב על המיטה ,"אז מה עם החדשה? ,נראה שנדלקת עליה" אמר שחר בזמן שהסתובב עם הכיסא לעברו, "למה נראה לך?" ענה לו רון , "אולי כי הלכת אחריה כמו כלב מאז שראית אותה ?" אמר וצחק, "טוב אין לי כוח אלייך, " אמר דן וסיבב את ראשו אל עבר הקיר וסגר את עיניו.  "זה היה עד כדי כך ברור ?  " חשב לעצמו. ~~

המשך יבוא =]

זה עדיין לא כזה ארוך אבל לא באלי לחפור ממש על ההתחלה =]

ואת הפרק הזה לא כל כך אהבתי אבל הוא חשוב לפרקים הבאים =), אז בבקשה תגיבו P:

מקווה שאהבתם.. ותודה לכל אלה שהגיבו לפרק הקודם לא היה לי זמן לענות אבל קראתי (:

MERCI