אל תפחדי, אני פה.

היי כמו שאמרתי יעלה היום בפרק =] אני מקווה שתואהבו אותו.. דרך אגב לזאת שהגיבה לי בפוסט הקודם את צודקת אני מצטערת מאוד אתם מגיבים לי ואני לא עונה לכם אני אנסה לענות לכם לכל התגובות שלכם =]

אני מצטערת עוד פעם אני אפצה אותכם (: קריאה מהנה..

פרק 9 =]

הילה אמרה שלום לדן ולתומר ונכנסה לחדר, היא סרה אחריה, והתבוננה בחדר שעכשיו היא נכנסת אליו, ההרגשה השתנתה מהפעם שהיא נכנסה לחדר לראשונה בליווי תומר כשפגשה את עדי, עכשיו ההרגשה מוכרת, ההרגשה שנכנסים לבית שבו גרים שנים. הפלאשבקים של העבר הציפו אותה, חלקם שימחו אותה חלקם העציבו אותה אבל דבר אחד ידעה שלבית שלה היא לא יכולה לחזור , "זה הבית החדש ,אה ?" אמרה לעצמה.

היא התקדמה אל הארון, פתחה אותו, והפלאשבקים של העבר המשיכו להדהד בראשה, היא ניסתה כמה שפחות לחשוב על זה אך הם לא עזבו אותה למנוחה, והמחשבות נהיו יותר ויותר עמוקות בעבר, היא הוציאה את הבגדים הראשונים שהיא ראתה ונזכרה באימא שלה על איך שהיא הייתה יושבת איתה שעות מול הארון עד  שהיא הייתה בוחרת את הבגד המושלם למסיבה, לדייטים או סתם ליציאות. היא כל כך התגעגעה אליה, היא כל כך רצתה לחבק אותה ולא לעזוב. היא ידעה שזה לא יקרה אבל היא עדיין רצתה את זה כל כך, היא נשענה על הארון ונפלה לאט לאט עד שהגיע לרצפה, היא חיבקה את בגדיה, כמה דמעות קטנות נפלו אבל היא לא נתנה להן היא עצרה אותן, "אימא אני אהיה בסדר, אז אל תדאגי אני אהיה בסדר" אמרה לעצמה עם חיוך קטן.

היא ידעה בתוך עצמה שהיא אמרה את זה בשבילה, בשביל להוכיח לעצמה שהיא יכולה לעבור את זה, שהיא תמשיך לחיות כל יום ולא תעצור את החיים שלה, היא ידעה שאימא שלה למעלה מסתכלת עליה וידעה גם שאימא שלה היה רוצה שהיא תמשיך לחיות ורק בשבילה היא ממשיכה, היא לא חוזרת אחורה היא ממשיכה הלאה ממשיכה את החיים שלה.

מחשבותיה נפסקו כשהיא שמעה דלת נפתחת, היא לא קמה היא ידעה שאם מישהו יראה אותה הוא ידאג לה אבל אותה ? זה אל עניין היא המשיכה לשבת שמה היא לא בכתה, אבל היא הייתה עצובה, "הילה? " שמעה קול עדין שמלא בדאגה היא הרימה את ראשה וראתה את דן עומד מולה, "הכול טוב? " הוא שאל בעודו מתקדם אל הילה, הוא התיישב מולה והסתכל עליה, "כן הכול טוב " אמרה בחיוך קטן. "בכית " הוא אמר כקובע דעה כשראה דמעות שנשארו, "אולי קצת" אמרה עם אותו חיוך והמשיכה, "אל תדאג לי אני בסדר ", "יאללה קומי עצלני יש לנו שיעור עוד.. " אמר כשהסתכל על השעון, "עוד 10 דקות " הוא קם וקירב את ידו אליה היא שמה את ידה על ידו וקמה, "תודה " , "בכיף " וחייך חיוך קטן ונשכב על המיטה שלה, "אני בהפסקה " אמר וסגר עיניים, "אני מקווה שלא שכחת אבל יש לנו עכשיו שיעור! " אמרה כשהייתה ליד המיטה, הוא פתח את העיניים , "אין לי כוח " אמר וסגר אותן עוד פעם,"קום ישמן " אמרה הרימה כרית וזרקה אותה עליו כשהוא תפס אותה שנייה לפני שפגעה בו, "איך ?.. , עזוב לא שאלתי " אמרה וחייכה והוא צחק, "קמתי קמתי "ועדיין נשאר באותה תנוחה, "עוף מכאן, אני צריכה להתלבש " , "טוב טוב, אבל מהר " אמר ויצא הילה חייכה והלכה לעבר הארון הוציאה מהר בגדים, הלכה למקלחת התלבשה התארגנה במהירות ויצאה אל עבר דן שחיכה לה בחוץ.

היא פתה את הדלת והסתכלה על דן שנשען על הקיר מולה, דן נראה ממש טוב, כל בת אחרת הייתה מתה להיות קרובה אליו , אבל בשבילה הוא כמו אח לא יותר למרות שהיא מכירה אותו רק איזה שבוע , היא הסתכלה עליו כמה דקות ככה ושקעה במחשבות על דן  ואיך שהוא הגיעה גם אל תומר, "אמממ זה מתחיל להיות מוזר " חח נשמע קולו של דן, "סוריי חח קצת שקעתי במחשבות " וצחקה וגם הוא, "חחח טוב בואי אנחנו כבר מאחרים" אמר ומשך אותי, "חח טוב טוב " הוא שיחרר את אחיזתו והם עדיין החזיקו ידיים מה שנראה לאחרים לא הכי טוב, יותר לבנות, כל פעם שהם עברו ליד אנשים הם שמעו התלחשויות,את הילה זה לא עניין היא רק צחקה עליו על איך שהוא ממהר לשיעור, ואת דן זה אפילו יותר לא עניין הוא פשוט אהב להיות איתה.

הם הגיעו לשיעור 10 דקות איחור, דן פתח את הדלת," מצטער על האיחור לקחתי את הילה מהמרפאה " אמר הדן למורה, "אוי הילה איך את מרגישה ? "שלה המורה בחיוך, "אממ יותר טוב תודה" אמרה בביישנות, "קדימה כנסו "אמרה המורה והמשיכה את השיעור. דן והילה התיישבו במקומותיהם, הסתכלו אחד על השני וצחקו.

מצד היה נראה שהם קרובים יותר מידידים רגילים, רון שהסתכל על הילה המצד ראה אותה עם חיוך הוא לא הבין מה קרה ששינה את המצב רוח שלה אבל ידע שדן קשור לזה באיזושהי דרך , "היי " אמר אחרי כמה דקות של מחשבה,  "תקשיבי אני באמת מצטערת " הוא התחיל כשראה שמבטה הופנה אליו, אבל היא שתקה ולא הוציאה מילה מפיה, "תגידי משהו " ניסה שוב פעם, "מה אתה רוצה שאני אגיד? "אמרה כשמבטה היה כל כך קר כלפיו היא ידעה שהיא מגזימה אבל היה לה קשה לסלוח לו ולדבר איתו רגיל שוב פעם, כלום " , אמר ונאנח הוא לא יע מה לעשות יותר.

"בהפסקה הבאה בספסל שמול המעונות של הבנות. תבואי אני יחכה לך " הוא הביא לה את הפתק הזה עם סוף השיעור ויצא מהכיתה. הוא התקדם לשיעור הבא שלו ושמח על זה שהילה לא לומדת בכיתה זו איתו , הוא לא הבין הוא כל כך רוצה שהיא תלח לו הוא אף פעם לא רדף אחרי בת ככה אבל איתה זה שונה היה בה משהו שונה מיוחד הוא שם לב לזה ונמשך אליה מסיבה זו או אחרת, כל השעה הזאת הוא רק חשב אם היא תבוא או לא, הוא היה בטוח שלא.

סוף השיעור הגיע והצלצול להפסקה הגיעה אחריו, רון לקח את דבריו ומיהר לספסל שבו הוא קבע עם הילה בתקווה שהיא תגיע, אחרי שהוא חיכה רבע שעה וראה שיש עוד 5 דקות להפסקה ויתר וקם והתחיל ללכת לכיוון הכיתה, "ככה אתה מחכה לי ? " הוא הסתובב לקול וראה את הילה עומדת שמה, "חשבתי שלא תבואי ", "גם אני חשבתי שאני לא אבוא " אמרה והוא חייך.

"תקשיבי.. "הוא בא להתחיל כהיא הפסיקה אותו, "חכה, תקשיב , טוב, אממ.. אני ידועת שהגזמתי בתגובה שלי זה נושא שעדיין .. אממ די כואב לי " אמרה די בגמגום, "טוב כמו ששמת לב אני די גרועה בלהודות שאמ..לא צדקתי " אמרה וחייכה , "אוקיי, זה מוזר " וצחק, "מה מוזר ? " שאלה "לפני שעה לא יכולת אפילו להסתכל עליי ועכשיו את מתנצלת, אממ זה היה התנצלות לא ? " אמר והיא צחקה, "אתה ממש דפוק אה ? " אמרה והתחילה ללכת , "בוא " צעקה שישמע, "לאיפה? " שאל לא מבין ,"נו בוא דבר יפדלעה "צעקה עוד פעם והוא רץ אליה מחייך.

"נוו לאיפה הולכים כבר ? " התחיל להתלונן אחרי שהם הלכו בשתיקה כבר יותר מרבע שעה, "אממ תאמת, אין לי שמץ של מושג " אמרה עם חיוך מבויש "למקום שקט, נראלי " והסתובבה אליו כשידיה מאחוריה, "את רצינית ?" אמר וצחק, "אתה עוד תתרגל אליי " אמרה עם חיוך של גאווה , "אוו הינה מצאתי " אמרה והצביעה  לכיוןן פארק קטן עם מספר מגלשות קטנות שמסביבו יש ספסלים  ומסביבם יש הרבה עצים ושיחים שמסתירים כמעט את כל שיש מאחוריהם, "בוא " אמרה ולקחה את ידו ומשכה אותו לשמה. הם התיישבו רוח קרה עברה שגרמה להילה לצמרמורות קור,  "קר לך ? " שאל כשראה אותה , "ממש לא, אני אוהבת את ההרגשה הזאת" , "את יודעת יש לך פיצול אישיות מדהים ביותר ? " אמר וחייך.

"תומר " אמר אייל כשנכנס לחדרו. "כן מה ? משהו קרה ? " שאל בעודו כותב בנייר שהיה על השולחן, "גילינו שיש מישהו בפנימייה שגילה מה שקרה להילה" אמר בחשש חיכה לתגובה שלו, "אז מה ?" שאל בקול אדיש בעודו ממשיך לכתוב, "הוא חושד שזה לא הכל שמשהו קרה הוא ממשיך לברר, ו.. " "פשוט תדאגו שהוא לא יגלה כלום " אמר "עוד משהו ? " שאל תומר את אייל שעדיין דיבר בחשש , "אממ כן, אתה שומע אממ הוא עכשיו מחוץ לפנימייה, יחד עם הילה " הוא הפסיק וחיכה לתגובה שלו, הוא ידע שתומר ישתגע מזה, תומר הפסיק לכתוב והסתובב אליו, "מה אמרת ? " "אממ.. ש.. " הם גימגם, "איפה הם ? " שאל תומר והתקרב אל אייל, " תומר רג.."  "שאלתי איפה הם ", "הבנתי " אמר תומר ונעלם בשנייה.

"לא אין לי " אמרה וצחקקה. "ישלך ועוד איך, רגע אחד את עצובה, ואחרי זה את צוחקת ושנייה אחרי זה את עצבנית " אמר בטענה שהוא צודק לא משנה מה היא תגיד, "יכול להיות שאתה צודק " אמרה , "וגאה בזה " וחייכה. "רגע אני שמעתי נכון עכשיו ? את אמרת עכשיו שאני צודק? אמר בקול נדהם וצחק  בו-זמנית, "כן.. אל תתרגל ". "אז איך את ? " שאל אותה אחרי כמה רגעי שתיקה, בשנייה זו הגיעה תומר למקום והתחבא מאחורי אחד העצים ושמע את השיחה. "אממ יהיה טוב " אמרה ודמעה קטנה נפלה מעינה האפורות, היא מיהרה לנגב אותה, היא לא נתנה לעצמה להישבר ולבכות,  היא ידעה שאימה לא תרצה בזה. "את יכולה לבכות, עולמך קרס מקצה לקצה מותר לך לבכות" אמר וחיבק אותה, תומר שהתחבא מאחורי העץ עיניו נהפכו לאדומות, הוא שנא שבנים התקרבו אליה ורצה לקפוץ עליו ולנשוך אותו. היא חיבקה אותו והדמעות התחילו לרדת במהירות ולא הפסיקו, "אני מת..מתגעגעת אליה כל כך, כל כך" אמרה בין הדמעות שהקשו את דבריה, "אני מנסה להדחיק את זה בש.. בשביל שלא ידאגו לי אבל זה כל כך, כל כך קשה אני רוצה רק לבכות, אני רוצה שהיא תהיה פה, איתי" אמרה והדמעות פשוט ירדו יותר מהר ויותר מהר, "יהיה בסדר את תראי, הזמן מרפא את כל הפצעים שנשארים פתוחים ", הילה רק חיב אותו ולא הפסיקה לבכות, "למה, למה היא צריכה ללכת ?? למה היא השאירה אותי פה לבד בעולם הזה?? אני רוצה להצטרף אליה לשמה, להיות איתה לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה, למה החיה האת לא הרגה אותי יחד איתה ? " אמרה ולא הפסיקה לבכות. תומר מהצד ששמע את המילים של הילה נרגע מכעסו אך עם זאת גם כעס על עצמו, הוא לא ידע שזה השפיעה עליה כל כך קשה הוא ידע שזה קשה לה הוא שם לב אבל לא ידע שהפצע הזה כל כך עמוק. הוא האשים את עצמו שעירב אותה שוב פעם בעולם הזה, שסביבו יש הרבה דם וכאב והוא פחד היא לא תשרוד את זה. "תשמרי עליה " אמר, "אל תדאג אני אשגיח עליה " אמרה , "אם משהו יקרה לה זה יהיה על ראשך " אמר ונעלם. "תבכי זה בסדר , תוציאי את זה " אמר לה בעדינות  כדי שלא תישבר, "אני לא יכולה יותר" אמרה בזמן שהתרחקה..

"אממ שלום " הם שמעו קול לא מוכר עמדה שמה נערה עם מזוודה ותיק עליה, "עברתי בסביבה וראיתי ילדה מדהימה ביופייה בוכה כאן אז הייתי חייבת לבוא ולהגיד לך שימי זין על כולם בנות לא צריכות לבכות, ובמיוחד לא בנות יפות" אמרה עם חיוך הילה הסתכלה עליה מחייכת, היא חייכה גם " הילה ", "כבר אמרתי לך שיש לך פיצול אישיות ? " אמר רון "למרות שאני מעדיף שתחייכי ולא תבכי" אמר להילה וחייך, "הוא צודק, נעים להכיר , אנה "