אל תפחדי, אני פה.

מהפרקים הקודמים (:

"אממ שלום " הם שמעו קול לא מוכר עמדה שמה נערה עם מזוודה ותיק עליה, "עברתי בסביבה וראיתי ילדה מדהימה ביופייה בוכה כאן אז הייתי חייבת לבוא ולהגיד לך שימי זין על כולם בנות לא צריכות לבכות, ובמיוחד לא בנות יפות" אמרה עם חיוך הילה הסתכלה עליה מחייכת, היא חייכה גם " הילה ", "כבר אמרתי לך שיש לך פיצול אישיות ? " אמר רון "למרות שאני מעדיף שתחייכי ולא תבכי" אמר להילה וחייך, "הוא צודק, נעים להכיר , אנה "

פרק 10 =]

"נעים להכיר" אמרה הילה, "דרך אגב אתם אולי יודעים איפה נמצא פנימית ערפ"ל אני מחפשת אותה כבר שעות " אמרה וצחקה, "אממ כן בטח אנחנו לומדים שמה " אמר  רון, "באמת ? " אמרו ביחד הילה ואנה, "חחח מה את מופתעת כל כך ? " שאל רון את הילה , "באמת חשבתי שזה מוזר שאין שם לפנימיה " אמרה בשקט, בעוד אנה ורון צוחקים, "את משהו מיוחד " אמרה אנה להילה והילה הסמיקה, "לפחות עכשיו אני מכירה כבר אחת וחצי אנשים " אמרה עם חיוך, "למה אחת וחצי? " שאל לא מבין, "כי אני עדיין לא יודעת איך קוראים לך " אמרה וקרצה לו, "נעים מאוד רון ", "באמת נעים מאוד " אמרה עם חיוך, "טוב די " הפריעה הילה, "בואו נחזור לפנימייה לפני שיחשיך " אמרה ואנה ורון הסכימו איתה וקמו, "אממ רון, נכון אתה זוכר איך הגענו לפה נכון ? " אמרה הילה עדיין בבישנות, "אממ כן למה ? " והילה הסתכלה עליו בלי להגיד מילה, "אל תגידי לי ששכחת איך הגענו לכאן ", "נוו אני גרועה בכיוונים" כראתה שהוא לא מפסיק לצחוק, צעקה עליו, "נוו לך כבר ". "משהו אומר לי שיהיה מעניין בפנימייה הזאת " אמרה בחיוך והתקדמה אחריהם.

~ הילה ~ עברו כבר שבועיים  מאז אותו יום שפגשתי את אנה, שום דבר מיוחד לא קרה בשבועיים האלו, התחברתי מאוד אל רון ואנה, ואנחנו מין שלישיה כזאת, תמיד ביחד והדבר הכי מפדח ? כולם מכירים אותנו ומנסים להתחבר אלינו.. אני אפילו לא יודעת למה.. "ואיי עברו כבר שבועיים איך הזמן טס כאן " אמרה אנה תוך כדי שאוכלת, ישבנו אאני רון ואנה מתחת לעץ הרגיל שלנו שבו ישבתי פעם ראשונה עם דן, זה סוג של נהיה המקום שלנו בהפסקות, "עבר רק שבועיים ? " שאל רון בתמימות, "הייתי בטוח כבר חודש לפחות " וצחק את הצחוק המדבק ואני ואנה נדבקנו בצחוק ולא יכולתי להפסיק, "טוב דיי רון עם הצחוק הזהה " צעקה אנה והמשיכה לצחוק.. אחרי שהצלחנו להירגע "יוו קלטו " צעקה אנה, הסתובבנו וראינו מלא מהשכבה ומהשכבה מעלינו מסתכלים עלינו וצוחקים, "סתמי י'טפשה " צעקתי עלייה והבאתי לה מכה חלשה בכתף, "למה הם בכלל כל כך מושפעים מאיתנו ? " שאלתי בשיא התמימות, "רון תסביר לה " אמרה אנה ברשמיות, "אין בעיה תלמידתי" המשיך רון ואני התפקעתי מצחוק, "הילה בואי נגיד את זה ככה, את באת לפני חודש "והבנים הכי שווים " "אמר וליגלג מה שגרם לי ולאנה להיקרע מצחוק שוב פעם, "קיצר לעניין הם תמיד היו סביבך, אני אם כל הכבוד די חתיך" אמר בגאונה, "ואנה תראי איזו יפיופה כל הבנים נופלים לרגליה" "די תפסיק " אמרה אנה וצחקה ואחריה רון עם הצחוק המדבק שלו מה שהדביק אותי לא יכולנו להפסיק.. לפני ששמנו לב כל המקום היה ריק מתלמידים, "אנה, רון זאת רק אני או שכבר היה צלצול ? " שאלתי הכי רגועה שיכולתי להגיד אחרי כל הצחוקים, "וואי נכון כבר עבר 10 דקות" אמר וצחק, "אז מה אתן אומרות על להבריז? " שאל אותנו, "יאללה " ענינו ביחד וצחקנו, הסתכלתי קדימה וראיתי את דן תומר ואיתם היה אייל הם עברו אפילו לא הסתכלו עליי, נראה כאילו שהם דואגים ממשהו, כל השבועיים האלה הם איך להגיד את זה, נעלמו, אני בקושי רואה את דן ותומר מה שגורם לי להרגיש די לבד אבל רון ואנה ממש עוזרים לי בלי שהם שמים לב, לפעמים אני רואה אותם מסתובבים ומסתכלים עליי לשנייה וממשיכים ללכת תמיד חשבתי שדמיינתי אבל זה מתחיל להיות די מוזר, "וואי נזכרתי ביום הראשון שלי כאן " אמרה אנה עוצרת את המחשבות שלי, "דיי זה היה כל כך מצחיקק " אמרתי וצחקתי, "איך הבנים הסתכלו עלייך " המשכתי וצחקתי, "חח כן " אמר אנה,"טוב מה את רוצה את כוסית " אמר רון עם חיוך ואני ואנה הבנו לו מכה קטנה, "נו מה זאת האמת " אמר וקרץ לה והיא ורון התחילו לצחוק וכתוצאה מהצחוק המדבק שלו ? גם אני התחלתי לצחוק, "טוב דיי כבר כואב לי  לצחוק " אמרתי אחרי שנרגעתי קצת , "סבבה זהוו לא צוחקים יותר " אמר עם פנים רציניות שגרמו לי ולאנה לצחוק שוב פעם, נראלי אין אחד שלא שמע אותנו בבצפר, וומסתבר ? שצדקתי, כשראינו את המורה מתקדמת לכיוון שלנו, "חוליגנים מה זה צריך להיות ??" התחילה לצעוק עלינו, "אם אני אל טועה השיעור שלכם התחיל לפני 20 דקות " המשיכה לצעוק ושמה את ידה על מותניה , "ואם את כן טועה ?" אמרה אנה מנסה לא לצחוק, וגם אנחנו, "אנה את חדשה כאן, את באמת רוצה כבר להסתבך בצרות ? " שאלה אותה בצעקה, "ואוו איזו צעקות החרשת אותנו כבר " אמר רון, אני לא יכולתי יותר והתחלתי לצחוק בלי הפסקה, אנה גם אחרי שראתה אותי אחרי שנפלתי מצחוק, החילה לצחוק לעומת זאת רון רק גיחך על המורה, "אתם,  למנהלתתתתתתתתתתתת! " צעקה צעקה שכל הבצפר אני חושבת ששמע, הסתכלתי לחלונות וראיתי מלא פנים שמסתכלות עלינו, די התביישתי אני אל יכולה שהרבה אנשים מסתכלים עליי אף פעם לא הייתי אחת שאוהבת להיות במרכז העניינים, יותר נכון אהבתי להיות בשוליים, "ואיי חפרת, אין לי כוח למנהלת הזאת היום, תגידי לה שתקבע איתי מחר ביי " אמרת לקחתי את התיק והתחלתי ללכת, הופתעתי מעצמי, וזה הפציע מאוד גם את רון ואנה הם יודעים שאני ידלה טובה כשזה נוגע למורים, צחקתי וראיתי הם באים בעקבותיי, "אני רואה שאת לומדת מהר, עבודה טוב " אמרה אנה וקרצה לי, אני רק חייכתי והמשכנו ללכת, שמעתי אותה צועקת מאחורה, "פושטקיםם תחזרו לכאן מהר " התעלמנו ממנה והמשכנו ללכת, "יאללה תחרות מי מגיע ראשון לחדר שלכן ? " שאל רון אותנו, "יאללה " אמרה אנה , "חח תרוצו אני אהיה מאחוריכן " אמרתי בחיוך, "עצלניתתת " אמרו אנה ורון ביחד.. מה שגרם לשלושתנו לצחוק, "נוו רוצו " אמרתי והם צחקו, אנה הוציאה לי לשון ואמרה, "3 ,4 ו.. "ושניהם התחילו לרוץ ואני רק צוחקת, הוצאתי את ה- MP מהתיק והתחלתי לשמוע שירים שלא שמעתי כבר מלא זמן..זה עצר על השיר של Chirs brown – I wanna be  המחשבות שלי רצו עוד פעם לאותו נושא שלפני שבועיים הייתי חושבת עליו כל יום.. על אימא שלי ועל זה שעוד יומיים, חודש למותה זלגה דמעה קטנה מהעין וניגבתי אותה מהר לפני שמישהו ישים לב, לא אכפת לי מה אחרים חשובים עליי אבל כמו שאמרתי הרבה מכירים אותי וזה יגיע לאוזניים של אנה ורון והם לא מרשים לי לבכות, השבועיים האלו חיזקו אותי אנה לא ידועת מה קרה עדיין אבל היא יודעת שיש משהו עצוב בחיים שלי שגורם לי לבכות מדי פעם, פעם חשבתי שאני חזקה כמעט אף פעם לא בכיתי, אבל עכשוי אני רואה כמה טעיתי אני חלשה אני תמימה קשה לי לעצור את הדמעות לא חשבתי אז שאינ אגיע למצב הזה כמה דברים השתנו בחודש, מילדה חזקה שיכלה להסתדר לבד וכמעט אף אחד לא יכל לגרום לה לבכות, הפכתי לשבירה חלשה שכל שטות קטנה גורמת לי לבכות, פעם זה היה אחד השירים האהובים עליי הייתי חורשת עליו, הייתי מרגישה כמו השיר אבל עכשיו אני חושבת שזה שיר רדוד, שיפתחו את העיניים שיראו שלא הכל טוב שיש אנשים שקשה להם שהעולם לא מושלם שהדבר הכי קשה זה שמישהי לא רוצה אותך.. אימא פעם אמרה ל את זה אבל הייתי טיפשה והנתי עליו ואמרתי לה שזה שיר מושלם כמה שהדברים אל מושלמים.

בלי ששמתי לב כבר הייתי בחוץ לחדר ושמעתי צעקות, "אני ניצחתי" , "היית מת, קרעתי אותך " , "טוב טוב ניצחת ובתור פרס מגיעה לך נשיקה ואז היו צחוקים, זה ברור שהם יהיו ביחד לא ? אז למה להפריע השמשכתי ללכת, השיר כבר התחלף לשיר של Nickelbeck – Far away  פעם אהבתי את כל השירים האלו אבל עכשיו נראה שלכל השירים האלה יש מכנה משותף שכל השירים הם אותו דבר מכאיבים ועושים חור יותר גדול בלב ממה שהיה נתקעתי כששמעתי את השמפט שפעם חשבתי שהתחברתי אליו אבל עכשיו אני מבינה שלא הבנתי כלום על כאב אז.. "I Keep dreaming you will be here wuth me " המשפט הזה כל כך נכון,   אני רוצה ששני האנשים שהיו כל החיים שלי יהיו פה, אימא זכורונה לברכה אני רוצה חיבוק ממנה נשיקה שתגיד שהיא לא תעזוב אותי יותר בחיים שזאת הייתה בדיחה שהיא מתה שהיא תחזור ולא תעזוב אותי אפילו לשנייה והכל יחזור להרגלו, תום החבר הראשון שלי אהבת חיי, נפרדתי ממנו בצורה כל כך כואבת , אני יודעת שאני רציכה לעבור הלאה לשכוח מהעבר אבל זה קשהה, אבל יש לי הרגשה ממש חזקה שאני אראה אותו שוב פעם וזה מקשה את זה המעבר אפילו יותר, "הילהההה " שמעתי קול חלש הורדתי את האוזניות מהאוזניים והסתובבתי.. לא יכולתי להאמין שזה באמת הוא, "מה.. מ..מה אתה ע..עושה כא.. כ.. כאן ? " שאלתי בגימגום ולפני שהוא הספיק לענות קפצתי עליו בחיבוק, "אני כל כך מצטערתת " אמרתי בבכי..

_______________________________________

המשך יבואא (: מקווה שאהבתתםם =]    

יצא לי קצת קצר.. הפרק הבא יהיה יוצר ארוךך =]
מחכה לתגובותת.. XD

MERCI