לאחרונה התחלתי להפנים את חשיבות הנשימה. האוויר הזה שיוצא ונכנס ללא תשומת לב מיותרת. הוא כל כך כל כך חשוב. ולא, כמובן שאני לא מדברת על הצורך הקיומי פה. אני מדברת על קצת יותר מזה. למה חשובה הרגיעה? השלווה?, נראה שהמושגים האלו קצת פסחו עליי לאחרונה, ואפשר להגיד שהתפוח נפל סוף סוף לניוטון, והגעתי למסקנה שאני צריכה להתחיל לנשום. לנשום, ולהרגע.
מעבר לכך שצריכת האוויר הבסיסית שאמורה להיות מצויה בחלל שבו אני חיה מתחילה להצטמצם יותר ויותר, ליטרלי ופיגורטיב (:)), שכן האוטובוסים נהיו מצומצמי אוויר וכן אולם ההרצאות (שבחיי, אם אצטרך לשבת שם עוד פעם אחת אני חושבת שאתאבד, או שלפחות אהפוך לכלב ואוציא את הראש מהחלון כל ההרצאה.), ובכלל החדר שלי מחניק 24/7. ואני תוהה אם באמת מחניק בו, או שזה פשוט המוח שלי שלא מצליח לקלוט את כל החמצן הזה. שלא מצליח להרגע.
וממה שמתברר לי כרגע, הוא לא.
לחיות כל הזמן בין הקצה לקצה, להיות אדג'ים לחלוטין, זה קשה. וזו לא איזו תפיחה על השכם. זו כל כך טעות ענקית שאני עושה. זה חלק מהאופי שלי, להגיד הכל, בשניה שאני רוצה, לתת לזה להיות מלא אמוציות ואימפולסיביות, עד שזה מאבד מעצמו, די מהר אפשר להגיד. עד שכל הסביבה מתחילה להתחרפן, להוציא את זה עליי, ואז אני כמובן קולטת מה לעזאזל קרה פה, מודיעה שזו לא אשמתי, פוסחת וממשיכה בשגרת החיים ההורסת הזו..
הבעיה היא שמרוב שאני מנסה שהכל יהיה על הצד הטוב ביותר, אני מצליחה לקלקל את הכל בדרך. הרצון ל100 הבא, להתחבב על המורה, להראות ולהפגין את הידע, מסתכם בזה שהיא חושבת שאני מתחכמת ופטפטנית. הרצון לעזור לידיד בשאלה במתמטיקה מסתכם בזה שהוא לא מבין מילה ממה שאני אומרת לו, גורמת לו לבלבול שכל עצום, והרבה נאחס. הרצון להחזיק משהו אחד טוב ביד, ופשוט למצוא את הסיבות לקריסה שלו. למרות שהוא לא קורס, לא עתיד לקרוס (אני מקווה), ולא הראה צל של סימני קריסה עד כה. הרצון שהכל יהיה מושלם.
אז אמרו לי. "תנשמי".
אני עובדת על זה. מבטיחה לעבוד על זה. בשבילי, בשביל הסביבה (מישהו חשב שאי פעם שאתחשב בסביבה?). אנסה ואשתדל להיות פחות קיצונית, פחות אדג'ית, ובכל זאת - לא לאבד מהכיף, מהריגושים, ומהאני הפנימי :) (המיוחד המדהים והסקסי שלי, יש לציין. כן?
).
תודה רבה, למי שקרא, או לא קרא,
היה לי חשוב להעביר את זה. יום נפלא,
ולאנשים העייפים מאיתנו שחוזרים מטיו"ש (כןכן,אתם הקטנים שאףאחדלאשםלבלקיומכם:לב:), לכולישון. :)
Stay with me,..
Let’s just breathe. 
בוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
