אולי בגלל שלא היה לי יותר מדי זמן לקרוא אותו. אבל השינוי מעמוד 26 הוא משהו כמו עמוד 30, ו... אין לי כוח לזה כרגע. אבל אל דאגה, לא אנטוש תורה זו, ואחזור לזה עוד השבוע 
(מישהו הזכירה נטישה בכלל?!).
זה ממש מצחיק. אמא של חברה שלי וחברות שלה, כולן זוכרות בעל-פה את כל הפרק הראשון של הדבר הזה, מחשיבות את זה לתנ"ך האלוהי, ומחזיקות ב2000 עותקים של הוצאות שונות. האמת שאני מבינה את הסנסציה. ז"א, מבינה שהיא קיימת. לא מבינה איך זה היה. הרי מי מאיתנו חי בשנות ה..60? (חוץ מאמא שלי שקוראת פה, ודאי.).
אני שוקלת ללכת ללמוד אצל חברה, המוח שלי נוזל פה מסיכומים לא מעניינים על תקופות ממש לא מעניינות ועל כל מיני נחומים ועזרות שדאגו שלא יהיו רוסיות חתיכות בארץ. ואני שואלת, איפה נחמיה ועזרא עכשיו?! למה אני צריכה להתחרות במודל יופי הזה? ברצינות. בושה. [אוקיי, לא ברצינות. אני חצי רוסיה. והם משפיעים עליי לרעה. אהבה לכל דוברי הרוסית למיניהם וניביה השונים].
יום נהדר ומקפץ, עם הרבה צפרדעים ושאר יצורים... והרבה וודו.
בוד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
