העולם שמעבר

שבוע טוב לכולם.

אני אתחיל בתודה גדולה לעורך ישרא-בלוג שהמליץ על הבלוג שלי בעמוד הראשי.

כבוד גדול!

תודה לכל הצופים ותודה על התגובות, המחממות והבונות.

סוף השבוע היה קצת שקט ועצוב עבורי.

החלטתי להתכנס קצת בתוך עצמי ולחשוב על מה אני עושה הלאה.

אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת לגמרי, דבר שלא רציתי שיקרה.

מאוד קשה פה לשמור על האמונה.

האנשים פה חלוקי דעות לגבי כל עניין הדת וקצת משפיעים עליי בדעותיהם.

אבל ברגע שנכנסתי ביום ראשון לאתר וראיתי על ההמלצה ואת כל התגובות המעודדות נעשתי שוב מאושרת.

קיבלתי מכם כוח עצום להמשיך.

לקחתי את מה שאמרה לי אחת המגיבות המקסימות והחלטתי להתרחק מאוהד.

אני פשוט הוקסמתי ממנו כי הוא שונה ממה שהכרתי,

אבל בעצם כולם שונים, הוא פשוט החילוני הראשון שהכרתי בצורה טובה.

אז ויתרתי על החלומות הורודים.

נראה שהוא לא סובל מההחלטה. מה שמחזק עוד יותר את אותם דברים שאמרה המגיבה המקסימה.

לגבי הגט- לא נראה באופק הקרוב, אבל זה יקרה בסוף.

אני מתכוונת להיות סבלנית בנושא הזה.

בעבודה בסטימצקי אני מרגישה בבית,

התחברתי מאוד לחברותיי לעבודה, הן מקסימות.

התחלתי לקרוא יותר ספרים, מה שמעשיר את עולם הידע שלי.

אני עושה פעמיים בשבוע שיעורים פרטיים במתמטיקה,

לילד ולילדה נחמדים מאוד.

זה לא הרבה אבל זה מכניס לי עוד כסף וזה בסדר.

לסיום אני רוצה להמליץ לכם על שיר מקסים ששמעתי היום ועשה לי תפנית בראש.

שמור על האמונה של שי גבסו. שיר מקסים!

המשך שבוע טוב 

את היומיים האחרונים העברתי בירושלים,

נסעתי לתת לאהרון את מכתב הגירושין.

הנסיעה לשם הייתה ארוכה מתמיד והפחד חילחל עד עמקי עצמותיי.

דפקתי על דלת בית הוריי ופתחה לי אביגיל.

אבי למזלי היה בישיבה.

אימי חיבקה אותי חזק והחלה לבכות. היא אמרה לי שאני מוכרחה לברוח,

שאבי מתכנן למצוא אותי ולהשאיר אותי בכוח פה ואסור שידע שאני כאן.

לא עניין אותי, הרגשתי חזקה מתמיד.

הסברתי לה שאני חייבת לתת לאהרון את הגט.

היא הציעה שהיא תעשה את זה בעצמה ותנסה לשכנע אותו לחתום, היא תגיד שזה נשלח אליה בדואר.

אבל אמרה שאם זה קורה אסור לי להגיע לכאן יותר, זהו מחיר כבד, אך אהיה מוכנה לשלם אותו.

ארזתי את הדברים החשובים לי מהבית ונסעתי לבקר רק את החברות שגרות רחוק.

חזרתי לתל אביב לפני חצי שעה.

הגעתי לבית שלי. כאן הוא ביתי.

פה אני מרגישה בטוחה וחופשייה ופה אני סוף סוף מי שאני-

תמר האמיתית.

לא חשבתי לספר לכם, אבל אני מרגישה צורך...

בשבת האחרונה ביליתי הרבה עם אוהד, ידיד של הדס.

היינו בחוף וטיילנו בעיר.

סיפרתי לו על החיים שלי כנערה דתייה.

והוא סיפר לי על עצמו.

הוא סיפר על הטיול בדרום אמריקה ועל החברה האחרונה שהייתה לו.

ופתאום הוא אמר לי משהו שגרם לי לרגש עמוק שלא הרגשתי אף פעם.

הוא אמר שכבר נמאס לו מהבחורות לאחרונה.

ושאני מאוד מיוחדת, שיש בי משהו אחר.

הוא אמר שהוא מעריץ אותי על האומץ והנחישות שלי.

כמעט והתנשקנו, אבל אז הוא ביקש סליחה ואמר שנחזור חזרה.

אתמול בבוקר כבר נסעתי לירושלים ומאז לא דיברנו,

על אף שיש לו את המספר שלי.

אני מרגישה שאני מתאהבת בו ומפחדת לאבד אותו.

אנשים יקרים..

קודם כל, אני מצטערת שלא כתבתי הרבה זמן.

בימים האחרונים הבנתי שמאז שהגעתי לפה אני משלה את עצמי,

נכנסתי לתוך בועה כזאת ורודה וחייתי כאילו הכל טוב ויפה.

לא סתם מכנים בישראל את תל אביב "בועה".

חייתי כמו אחת שאיבדה את הזיכרון ואין לה חיים מלפני,

אבל זה לא נכון, היו לי חיים והגיע הזמן שאני אתעורר מהחלום הורוד הזה

יצאתי ממסגרת לא פשוטה ואין דרך חזרה,

מאחור השארתי אמא ואחיות, שלא חשבתי עליהן לשנייה בעשיית הצעד הזה.

בפעם הראשונה בחיים שלי התנהגתי בצורה אנוכית וחשבתי רק על עצמי.

היום עשיתי כמה טלפונים לעורכי דין וקבעתי עם אחד מהם פגישה מחר בבוקר,

הוא ינסח לי מכתב גירושים.

כל כך דחיתי את הצעד הזה והדחקתי כל מחשבה בנושא.

אבל לא עוד, כדי להשתחרר לגמרי עליי להתגבר על הפחד ולהתמודד מול אהרון,

לנסוע לשם, לתת לו את המכתב ולדרוש ממנו את הגט.

זה לא יהיה קל בודאי, אך השם למעלה איתי ויעזור לי להתמודד עם זה.

הדס וחברים שלה רואים עכשיו את התוכנית ה"אח הגדול", פעם ראשונה שאני רואה טלוויזיה..

האמת היא שדי מאכזב אם ככה נראית הטלוויזיה של ישראל.

לי בבית לא הייתה טלוויזיה ותמיד רציתי לראות,

אבל כשאני רואה את התוכנית הרדודה והשטחית הזאת לא נראה שאני מפסידה הרבה מזה שאני לא רואה טלוויזיה.

ואולי אף מרוויחה.

הבחורות שם מסתובבות חצי ערומות ומשדרות סקס, הן לא מראות שמץ של חוכמה וענווה.

ועם ישראל רואה את זה בשקיקה.

ושמעתי שיש עוד מספר לא גדול של תוכניות מהסוג הזה.

אבל אם זה עושה לכם טוב אנשים יקרים, מי אני שאשפוט?

אוהבת אותכם עדיין,

לילה טוב