עוד בלוג של נערה מתבגרת אופטימיסטית.

היה לי משפט פתיחה אחד טוב אבל כבר שכחתי אותו ממזמן.
טוב אז אני היילי, אופטימסטית בת 15 בפברואר.
אופטימסטית? כן כן אופטימיסטית. זה מוזר שישלי בלוג עלזה.
טוב אז אני צריכה לציין שהבלוג הוא לא על אופטימיות וכל זה, בכלל לא.
ישלי בעיית שגעוניות קשה. ומוזרות יתר.
תתרגלו לזה עםהזמן, כמו כולם כזה. אני מקווה מאוד. וקצת חוששת.
אבל כמו כל נערה ונער בגיל 15, גמאני מתבגרת כלשהיא.
אומנם אופסטימית ושמחה ברוב הזמן, אבל עדיין מתבגרת עם חולשות.
אז כן, ישלי תחושות רעות לפעמיים, ומצברוח לא בידיוק מרומם,
אבל זה עובר עםהזמן, ואני חוזרת להיילי האופטימסטית. לעצמי כמובןכמובן.
בעוד חודש בערך, ישלי יומהולדת. ליתר דיוק ב-10/2,
ואני מאודמאוד מתרגשת. לא שזה שונה מכלדבר אחר שאני עושה,
אבל הפעם זה מיוחד כזה, כי זה משהוא שלי. יומהולדת, בכל זאת כבוד.
כבר כמה שאלו אותי מה אני רוצה ליומהולדת ואמרתי אינלי מושג.
כי ישלי את כל מה שאני רוצה כבר, ואני לא מאלה ששאפות ליותר ויותר.
ברור שהיתי רוצה בריכה בבית, או משהוא מפואר כזה בחדר. ברור,
אבל ישלי את כל מה שאני רוצה. ישלי בית ענקי. ישלי בית ממש גדול.
4 אחים- שניים גדולים ממני, ושניים קטנים ממני. ואני שמחה.
ישלי ציונים סבבה לגמרי. 85-100, או יותר אפילו מ-85. וזה סבבה.
ישלי חברות. חברות זאת הבעיה. ישלי חברה אחת טובה,
שאני רואה אותה כלהזמן ישלי חיוך על הפנים, ואני כ'כ שמחה שאני מכירה אותה.
קוראים לה תבל, והיא הילדה הכי מדהימה שאני מכירה. <:
אני אוהבת אותך מלאמלא יפהשלי, אהובתי את. מושלמת.

חפרתי מספיק, לא? (;
מחזירה תגובות בכ'מ, ולא לקחת לתשומת הלב. אתם תתרגלו- היילי.